תוכן

פ' תצוה תשי"ג
אמר מענין התחדשות האמונה, המשל עם האכילה, שכן הרופאים אומרים שמן האכילה לא נשאר כלול בגוף האדם, אלא שבזמן האכילה נוצר החום וזה נותן חיות לדם ומחזירו מחדש, אבל עצם האכילה אינו משמש כלום, כי אינו נשאר שם בגופו. ומה שאוכלים מחדש בכל יום הוא רק לחדש הפעולה שהאכילה נותנת למחזור הדם, שאם לא כן למה צריך כל יום לאכול, האם לא די באכילה בפעם אחת, אלא העיקר המכוון הוא התחדשות. וכן גם בעניננו צריך התחדשות האמונה לפני כל מצוה, וההתחדשות נותנת שמחה גדולה ועצומה. והעיקר הוא השמחה לעבוד בשמחה, כי אז האמונה נתעלה ברוב הדרה, ואם יש התחדשות באה תיכף שמחה וזה המכוון, ואם ח"ו אין התחדשות אין שמחה, והעבודה כמו אוטומט. לפני עשית כל מצוה ומצוה צריך התחדשות האמונה, כי בלי התחדשות האמונה נופלים "בעצת רשעים". האמונה אינה סובלת סטטיות קופאת על שמרים, כי מה שהיה אצלו קודם בבחי' אמונה, ואח"כ כיון שזה נעשה אצלו שגרה "מצות אנשים מלומדה", ומוצא לו דעת ויסוד שכך יאות וטוב ואפילו נחוץ, בא לידי הכרה שדוקא כמו שהיה קודם טוב הוא בשבילו ולתועלתו, ומשיג זה לפי השכל שכן באמת צריך להיות לפי טבע הדברים, בזה הוא מחליש האמונה ומפילה ח"ו, ומרים ה"עצת רשעים" היינו שממליך השכל החיצוני.
דרך הידע (האקזקני) שהוא המתנגד הכי קשה של האמונה, של זרע יעקב, של עם הנבחר שיצאו ממצרים, משליטת "הרציו" השכל החיצוני המטריליסטי – חוקי הטבע שמכריחים בגשם בחומר, ושוללים בתכלית האמונה, "ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל", שתרגם יהונתן ומתקלא, ונופל מאמונתו והולך בעצת רשעים, היינו שהאמונה ח"ו בעפרא, והעצת רשעים למעלה. אבל כשמתחדש באמונה בכל רגע ורגע לפני כל מצוה ועבודה, נמצאת האמונה למעלה מתנוצצת ברוב הדרה וזיוה, ותיכף נולדת שמחה מזה, והעצת רשעים לעפרא, היינו הערלה לעפרא. וזה כל הנרצה והדרך המובילה לשלמות והשגה, מפני שבאופן זה נעשה מרכבה לשכינה ומלבישה ונעשה שלם.
ושאלתי כאן – איך הענין אצל השלם מכבר. והסביר לי בנועם טעמו: כי אצל השלם מכבר הוא ממש ההפך הגמור, היינו שאצלו האמונה היא תמיד למעלה ברוב פאר ומתנוצצת בהדרה וזיוה, והשלם הוא תמיד בשמחה, והעצת רשעים בעפרא למטה, הערלה בעפרא.