תוכן

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים [ברכות לג' ב'], שרק היראה יכול האדם להוסיף.
נשמת ישראל הם בחינת ו"ק, ונשמת מצרים הם בחינת ג"ר דחיה, שאז היה העירוב ו"ק בתוך ג"ר. וזה ענין להוציא גוי מקרב גוי, יש בו שורשים: א' שורש בכח, ב' שורש בפועל. השורש בכח הוא באין סוף, והשורש בפועל יש לכל אחד שורש אחר.
ובזה נבין מה שכתוב, כי שורש האצילות מתחיל רק בנקודות דס"ג, מפאת ירידתם לנה"י שא"ק ונתערבו שם עם הבחי"ד. ומה שאין כן בהג' הפרצופין הקודמים אין עדיין שום שורש. צריך לאמר, הלא מבואר בכמה מקומות, שבאין סוף כבר מושרש כל העולמות, ולמה הוא אומר, שבג' הפרצופין הראשונים אין שום שורש לאצילות?
והענין הוא, שיש לנו תמיד להבחין בין כח ופועל. שבעולם אין סוף שם נשרשו כל העולמות בבחינת שורש, אבל כאן המדובר הוא מבחינת פועל, זאת אומרת שהשורש בפועל מתחיל דוקא מבחינת התחלת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שזה נעשה דוקא בנקודות דס"ג.
מה שאין כן לפני הנקודות שם משמשים רק עם מדת הדין, כי מה שאנו אומרים, שעולם האין סוף הוא השורש להעולמות, הוא רק בכוח, הוא בדוגמת תוכנית, שיש שמי שעושה איזה תכנית לבנין, ולפי התכנית הזו הוא בונה את הבנין, ואז מצד אחד אפשר לו שבתכנית כבר נגמר כל הבנין, ומצד שני אין בתכנית אפילו התחלה לבנין יען, שענין הבנין הוא ממשי, אזי צריכים שורש לבחינת ממשיות, וזה התחיל רק בנקודת דס"ג, שם נשרש השיתוף דמידת הרחמים בדין בפועל.