תוכן

א' בשלח תש"א
תורה נקראת יורה, מלשון "יָרֹה יִיָרֶה" [שמות י"ט י"ג]. שכוונתו שבזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו, היינו, שמראים לו את האמת. שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה ע"ז נבנה כל היסוד, של הקיום התורה ומצוות. כי אז נגלה לעיניו שכל היסוד שלו נבנה רק על בחי' החינוך שנתחנך. כי החינוך מספיק לו לקיום תו"מ בכל דקדוקיה ופרטיה, וכל מה שבא מבחינת החינוך נקרא אמונה בתוך הדעת.
ואעפ"י שהוא כנגד השכל, דהיינו השכל מחייב לפי מה שהוא מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש שהוא יותר מקורב לה', אבל כנ"ל שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת, וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו בהשי"ת. וזהו בכדי שהאדם יוכל לבקש רחמים, ולהתפלל לה' שיקרבהו אליו ית' באמת, שיזכה לאמונת ה', ואז יוכל ליתן שבח והודאה לה', על מה שהוא זוכה שהוא קירב אותו אליו.
משא"כ כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע, ואין לו מקום להתפלל לה' שיקרב אותו אליו. נמצא, שאין לו מקום להתיגע על זה שיזכה לאמונה שלימה, כי אין האדם מתייגע אלא על דבר שחסר לו. לכן כל זמן שאינו ראוי לראות את האמת, אז הוא להיפך, כמה שהוא מוסיף בתו"מ הוא מוסיף במדת שלימותו, ואינו רואה שום חסרון לעצמו א"כ אין לו מקום לתת יגיעה ותפילה שיזכה לאמונת ה' באמת, כי כשהוא מרגיש קלקול שייך לומר תיקון. אבל בזמן שהוא עוסק בתו"מ ע"ד האמת, אז התורה מורה לו האמת, כי סגולה זו יש בתורה להאיר באמת את מצבו האמיתי של שיעור האמונה שלו. וז"ס "או הודע אליו חטאתו אשר חטא" [ויקרא ד' כ"ג].
ובזמן התעסקותו בתורה, ורואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כ"כ שפילה, שאין אדם יותר גרוע בכדור הארץ, אז הס"א באה אליו בטענה אחרת, שהאמת היא שהגוף שלו מכוער מאוד, שבאמת אין אדם מכוער בעולם יותר ממנו. בכדי שיבוא לידי יאוש היא אומרת לו כך, כי היא מפחדת שמא ישים אל לבו ויבוא לתקן את מצבו. לכן היא מסכימה למה שהאדם אומר שהוא איש מכוער, ונותנת לו להבין, שאם הוא היה נולד בכשרונות יותר נעלים ובמדות יותר טובות, אז הוא היה יכול להתגבר על הרע שלו ולתקן אותו, והיה יכול להגיע לדביקות ה'.
וע"ז יש להשיב לה, שענין זה מה שהיא אומרת לו, מובא במסכת תענית (דף כ' ע"א): מעשה שבא רבי אלעזר ב"ר שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו, ריקה, כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור וכו'.
ועם הנ"ל נבין, שכיון שלמד תורה הרבה, זכה עי"ז לראות את האמת איזה מרחק יש בינו לבין השי"ת, ז"א שיעור התקרבותו ושיעור התרחקותו. וז"ש: שדעתו גסה עליו, דהיינו שראה את הצורה השלימה של הבעל גאוה, שהוא הרצון לקבל שלו, ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער ביותר, ואיך ראה את האמת? עי"ז שלמד תורה הרבה. א"כ איך תהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כ"כ מכוער? לכן שאל אם כל בני האדם מכוערין כמותו, או שרק הוא מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין? ומה היתה התשובה? "איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת, מפני שחסרה להם תורה, שהתורה תגלה להם האמת. וע"ז השיב לו אליהו: לך לאומן שעשאני. פירוש: כיון שראה שבא למצב שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא, נתגלה אליהו ואמר לו: לך לאומן שעשאני. פירוש, כיון שהבורא ית' ברא אותך כ"כ מכוער, בטח שידע שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה, לכן אל תדאג, ולך קדימה ותצליח.