תוכן

ד' דחול המועד סוכות
הנה השמחה היא בחי' מראה ממעשים טובים, אם המעשים הם של קדושה אז מתגלה עי"ז שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש ג"כ בחי' קליפה, ובכדי לדעת אם זה קדושה, הבירור הוא "בדעת", שבקדושה יש דעת, משא"כ בס"א אין דעת, "כי אל אחר איסתרס ולא עביד פירי." לכן כשמגיעה לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שתתגלה לו דעת התורה.
עוד צריכים לדעת, שהשמחה היא בחי' הארה עליונה שמתגלה ע"י מ"ן שהוא מעשים טובים, והשי"ת דן את האדם "באשר הוא שם" דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו, עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף ע"ז שורה הארה עליונה, שהיא ג"כ בחי' נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מ"מ דן אותו "באשר הוא שם." היינו, אם האדם החליט עכשיו בדעתו שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות. משא"כ אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואינו רוצה שישאר אצלו המצב הזה לנצחיות, א"כ אין הדבר והמעשה הזה נבחן לשלימות, ממילא אינו יכול לבוא ולשרות עליו אור עליון, משום שהוא שלם ונצחי ואינו עומד להשתנות. משא"כ האדם רוצה שאפילו המצב שבו הוא נמצא לא יהיה לנצחיות.