ואודיעך בכאן סוד גדול מאוד, והוא נרמז באמרו "כן משחת מאיש מראהו". דע כי כתוב (ישעיהו נא, יב) "אנכי אנכי הוא מנחמכם, מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן", וזהו ענין מה שאמר בפסיקתא (ילק"ש ישעיהו תמג, וע"ש באריכות) על פסוק (ישעיהו מ, א) "נחמו נחמו עמי", שהקב"ה אומר לנביאים לכו ופייסו את כנסת ישראל. מיד מתכנסים כל הנביאים והולכים אצלה, והיא אומרת, (איוב כא, לד) "ואיך תנחמוני הבל ותשובותיהם נשאר מעל" וכו׳. מיד הולכים כלם לפני הקב"ה, ואומרים: רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומים, שנאמר (ישעיהו נד, יא), "עניה סוערה לא נחמה". אמר להם הקב"ה: "אני ואתם נלך וננחמנה, הוי "נחמו נחמי עמי" וכו'. מיד ילך הקב"ה, ויאמר לה: בתי כל כעס זה למה וכו', ע"ש. ובאמת צריך להבין כל הויכוח הזה מה ענינו. דע כי בזמן הגלות הנה השכינה עומדת בתוך הקליפות בכמה מיני צער, דהיינו שאין אורותיה מאירים וכוחותיה שולטים מפני שליטת הס"א, שניתן לה מקום בחטאי ישראל. ובאמת אפילו שכנגד כל הצער שסבלה בגלות יהיה שכר וטוב בזמן הגאולה, הנה אין זה נחמה מספקת להעביר הצער למפרע, כי אי אפשר לסבול שהס"א תהיה שולטת אפילו רגע אחד על הקדושה, ואפילו שבסוף תכנע. הנה על כיוצא בזה נאמר (ברכות כח.) "לשתמיש אניש בכסא דמוקרא ולמחר יתבר"; ומפני זה אין נחמת התיקון נחמה למפרע. וצריך שתדע, כי כל הדברים הנזכרים בכנסת ישראל על השכינה, מדבר רק בבחינת היותה שרש לישראל, שעל כן נאמר (ישעיהו נ, א) "ובפשעכם שולחה אמכם". ובהיותה מדברת כפי ישראל, על כן נאמר בה: חובות עליך, כדברי המדרש, כי הוא משיב לה על פי דבריה, שהיא מדברת כמו ישראל.
והנה צריך שתדע, כי השכינה בהיותה בגלות נאמר בה (שה"ש א, ו) "אל תראוני שאני שחרחרת", ונראים בה כל הפגמים וכל הקלקולים במדרגותיה, אשר על כן שולטים כנגדה הס"א. אך באמת איננו כך, כי אין שייך חסרון ושינוי במהות הספירות, אלא העלם הארה הוא והסתרת פנים. ונמצא שלפי האמת אין חסרון בשכינה, אלא נראה חסרון, והוא העלמת הכח. והנה על זה הענין כתוב (מלאכי ג, ו) "אני ה׳ לא שניתי", כי אני ה׳ הוא סוד קב"ה ושכינתיה, ואין שייך ביניהם שינוי, פירוש - כי מה שהוא לפי התפשטות המדות, ומהותם זה לזה, אין שייך שינוי כלל, רק למקבלים הוא השינוי, כי יהיה הסתרת פנים, ואז נראה כאילו המדרגה ההיא חסרה והמאור ההוא נגרע. ובאמת אין זה אלא כי אם העברת הקלקול, כי חטאי ישראל מאז הגבירו כח הס"א, וניתן להם שליטה לינק מן המאורות. ובהיות השכינה מתלבשת בקליפות ומסתרת אורותיה, כפי ההעלם שהיא מעלמת - כך נגרשת ויורדת הס"א מן המאורות.
ואמנם כתוב (הושע יב, יא) "וביד הנביאים אדמה", וסוד הענין, כי השכינה נראית לנביאים בחזיונות שונים לפי ענין ההנהגה אשר בזמן ההוא, ועל כן נראו לנביאים כל אותם עניני הגלות והיסורין לפי הקלקולים שמתקלקלים המדרגות בחובי ישראל. ובנחמות להיפך, שהם תיקוני הקלקולים ההם. וע"כ הנביאים אינם יכולים לבוא אלא בכח מה שהם מקבלים, והוא המשתנה, ועל כן אינה מקבלת תנחומים, כי אין יש שינוי, ובאמת אינה שליטה ששלטה הס"א, כי אדרבא (תהלים קג, יט) "ומלכותו בכל משלה", והוא העלמת אור מה שהם חושבים לשלוט, והוא לקחת מהם השליטה אשר להם בטענה כי מפני חטאת ישראל. והנה התורה סודה חיבור קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזה אינו משתנה כלל, אלא שהקב"ה רוצה להעביר על הדבר, להיות מעלים האורות ומסתימם לצורך ישראל מפני הגלות.
והנה שכינה אומרת שכיון שהיא בגלות לא היה לישראל לשמור שבת והמצות (ילק"ש שם). וענין שבת הוא ש׳ בת, והוא חיבור קודשא בריך הוא ושכינתיה שבאמת אינו נפרד. ועל זה משיב הקב"ה "בתי הגיע זמנך ליגאל" (שם, שם) והו"ס גדול, כי מה תשובה היא זו לנחמה לפי הטענה שהיא טוענת. אך סוד הענין הוא (ישעיה נו, א־ב) "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה וכו' אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת מחללו" וכו', כי השבת הוא ממש בחינת הגאולה, ובהיותו נשמר בגלות גורם הכנה והזמנה לגאולה עצמה. וע"כ משיב לה הקב"ה: "הגיע זמנך ליגאל", כי באמת השבת הוא גרם לה זה. אך על ענין הנחמה אומרת (ילק"ש שם) "איני מקבלת תנחומין עד שתביא כל אותם הרשעים" וכו'. ואז נאמר (ישעיהו מט, כו) "והאכלתי את מוניך את בשרם" וכו'.
ואודיעך בזה סודות גדולים, כי זאת היא הנחמה האמיתית בהראות האמת שהגלות עצמו לא היה חסרון, אלא אדרבה פעולה נסתרת ועשויה במארב אל הקליפות עצמם. הנה כבר שמעת למעלה כי תוקף הס"א הוא בחינת זבף* שהוא בחיצוניות, והוא מקבל ממש מבחינת הבשר, שהוא הכלי החיצון, כאמור למעלה. ובאמת בבחינת הדם שבו, שה"ס הגבורות, שם נאחזת הס"א בתוקף, וה"ס בשר ודם, שמשם נמשכת צז"ע שלהם, לחלל שם צתכדפת שש"ף. והשכינה הניחה כף בתתה מקום ליניקתם. אך בסוף הכל יראה שלא היתה זו אפילו שליטה לשעתה, אלא פעולה נסתרת של השכינה לדחותם מן הקדושה ומישראל. וזה עיקר כעסם בבשתם, כי מה שחשבו הם להרע, אותו המעשה עצמו היה להפך, ואין להם אפילו נחמת (ברכות כח.) "לישתמיש איניש". ואז (ישעיהו מט, כו) "והאכלתי את מוניך את בשרם, וכעסיס דמם ישכרון" בחי' אותו הבשר והדם שחשבו לשלוט, בכחו יראה איך זהו ממש דחיתם. וזה עצמו סוד (ישעיהו נא, יב) "אנכי אנכי הוא מנחמכם", כי רק הקב"ה יכול לנחם נחמה ממש. ובאמת ז"ס (ישעיהו מט, כו) "וידעו כל בשר כי אני ה׳ מושיעך", שהוא ממש ענין (מלאכי ג, ו) "אני ה׳ לא שניתי", והוא ענין (השוה: מנחות מד.; תו"כ קדושים פ"ח יא) "אני ה׳ נאמן ליפרע ונאמן לשלם שכר", כי באמת קודשא בריך הוא ושכינתיה מצד עצמם שוים הם לכל ההשפעות, והחילוף לפי קבלת המקבל, ואמר (ישעיהו נא, יב) "מי את ותיראי" וכו' כי איך נחשוב שיש שליטה לס"א כלל, שהשכינה באמת יהיה בה חסרון או העדר, והרי הספירות הם ענין אחד עם הא"ס ב"ה, שאין שייך בהם פירוד כלל. ע"כ "מי את ותיראי מאנוש ימות", כי הס"א אינה אלא להבלע מן העולם. ואמר (שם, שם) "ומבן אדם חציר ינתן", והוא סוד מה שכתוב (תהלים לז, ב) "כי כחציר מהרה ימלו" וכו'. והסוד - כי הס"א לפי שרשה היא הפחותה שבבריאה, אלא שאיזה התפשטות נמצא לה מכח חטאי ישראל, ואז נראה שהיא רבה וגדולה. אך כאשר נמצאנה בשרשה - היא מעט והוא סוד (עובדיה א, ב) "קטון נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד".