השגה
אין סוף, אין בו כלל איזה רושם לאחיזה, ולא שייך בו שום שאלה או רעיון להשכלת המחשבה... בא"ס ב"ה שהוא א"א, אין בו שום רושם לאחיזה, ומתחילת ירידת א"ס לבא לכלל גילוי, שהוא בג"ר דפרצוף הבינה, הנקרא או"א דאצילות, נתרשם שם ברושם דק, ועדיין היה בלתי מספיק לאחיזה... ולא היה מושג, עד שנתפשטה הארה ממנו להמקום שיש בו רשימות של אותיות. דהיינו פרצוף ז"ת דבינה הנקרא ישסו"ת דאצילות. כי הזו"ן דאצילות הם סוד אותיות. והז"ת דבינה אינן עצם הבינה אלא בחינת התכללות מזו"ן... וע"כ הן נבחנות כרשימות של אותיות, שהן הזו"ן, וכיון שהם קרובים לבחינת זו"ן, ע"כ מתחיל מהם סוד השגה וההתגלות