תוכן

טבע באדם, איזה רכוש שיהיה לפעמים, הוא מחשיב אותו, אף על פי שלפי כלל העולם, אין כל רכוש נחשב למאומה, מכל מקום הוא מחשיבו, היינו במקום שרוצה להתפאר נגד אחרים, ובזמן שרוצה להוסיף על רכושו, אזי אפילו שרכושו נחשב אצל רוב בני אדם לדבר שיש בו ממש, מכל מקום הוא אין מחשיבו לכלום, ומרגיש את עצמו לבעל חסרון, היות שמצד הטבע האדם משתוקק למנוחה, ורק במקום שמרגיש בעצמו איזה חסרון, אז יקבל על עצמו את עול היגיעה, בכדי לתקנו. והשגחה הכינה את שתי הרגשות, אף על פי שהם בסתירה מכמה טעמים: א) שאין חיות לאדם רק משלימות. ב) מצד שהאדם צריך לתת שבח להשי"ת, רק על שלימות. יכולים לשבח את השני מזה שנתן לו את השלמות.
הרגשת החסרון מביאו לידי תנועה, וזה מביאו לידי תפילה, כי אין תפילה רק על בחינת חסרון.