תוכן

אם שנדמה הדבר שכל יום ויום הוא דומה, בכל זאת יש רווחים הרבה בזה. כי באם נזרע רק גרעין אחד בכל זמן, אזי במשך זמן יתהוה מהגרעין היחידי אלפי רבבות גרעינים, ומכל שכן כשזורעים הרבה גרעינים, אזי אין סוף להתוצאות הגדולות אשר יתהוו מזה.
ולכן העיקר להשקיע הרבה עבודה שהיא בחינת הזריעה, ואף שהעבודה היא דומה בכל יום, בכל זאת יש רווח הרבה מזה, והעובד אינו יכול לראות זאת בעצמו, כי הוא יכול לראות רק את מה שמתרקב, היינו הזריעה והנפילות והירידות, אבל לא את הקצירה, מה שנקצר מזה. ורק האדם השלם יכול לראות הקצירה, וכמו"ש "בסאסאה בשלחה תריבנה", כי הרביה היא רק כשנתמלא הסאה.
ואמר הכתוב: "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו", ופסוק זה נאמר על אברהם אבינו ע"ה. כי כתוב "צדק ומשפט מכון כסאך". ובזמן שהמשפט הוא בחינת פנים אזי צדק הוא בחי' האחוריים, ואברהם אבינו ע"ה, שהוא ראה גם הקצירה וצעק - מי יירש אותו? כי הירושה היא הסוף. וראה שאור א"ס הוא יכול להאיר על כולם יחד, ולא רק אליו, שאין לו שום ערך להשגת האורות הגדולים הללו, "ובן משק ביתי דמשק אליעזר" שדולה ומשקה לאחרים.
והוציאו הקב"ה ואמר לו: היוצא ממעיך הוא יירשך, כי גם בחי' היציאה, שהוא ענין הנפילות, אני מקבצם יחד אל אוצרי הגדול ושום דבר לא נאבד, והוא יירשך.
והוציאו הקב"ה ואמר לו: ספור הכוכבים וכה יהיה זרעך – כי הכוכבים הם רומזים לאותיות התורה, והיינו כי המרירות שלא יכולים לספור הכוכבים, היינו להשיג התורה הם הם שמביאים לו הברכה והרביה, וכה יהיה זרעך.
ואמר לו הקב"ה: צא מאצטגנינות שלך - זה דעתך, דעומד צדק במזרח ולא מוליד, אעמידנו במערב, ותוליד. כי מזרח הוא ענין יציאה (כמו השמש יצא על הארץ), ומערב הוא ענין ביאה (כמו ויבוא השמש), והיינו שאברהם לא החשיב את ענין ההבאה, כי זה הוא חושך ולא יכולים לראות, אבל גם ההבאה היא נתקבץ, ומזה יכל להוליד.