תוכן

בהחלט לא נחלק ממך בין לחיים בין למותא.
ב) היגיעה עם המציאה אינה קודם ונמשך.
ג) העיקר להגדיל כלי של אהבה בזמן מלחמה, מטעם הכרת טובה שהוא נותן לו את קיומו, אבל באופן אחר, אפילו יראה כל מופתים שבעולם לא יהיה לו מזה שום אהבה,... לאהבה צריך מקודם "עשה לך רב".
ד) המשך לסעיף ב': חילוק בין הכלי לבין האור: כי בהכלי שייך קודם ונמשך שנעשה ע"י היגיעה, אבל קבלת האור אינה מוכרחת. לכן לא יפול מעבודתו אף אם לא יקבל שום אור, כמו שאין צריך להיות.
ה) עבודה בבחי' שכר ועונש, בחי' עבודה של שמאל, הן עבודה של יחודים בבחי' "עשה לך רב, בגין דאיהו רב ושליט", והן בבחי' "קנה לך חבר" שהוא כבר על המוקד, וגורם תענוג לשורש, הנה זה נקרא עבודה של שמאל. ובחי' עבודה של יראה, צריכין מקודם לצייר ולדמות את העונשין והיסורים של יסורי העולם. ואח"כ לצייר את העונשין של גיהנם, שכתוב בספרים בציור האמיתי. אשר אח"כ יוכל לצייר איתו יסורי הנשמה שנפרדת מהשורש, היינו שכינה הקדושה, שזהו מחמת רוממות השי"ת. אבל ציורין של עונש גיהנם גורם בחי' קבלה (ונעשה נפרד).
ו) לקבל הוראות מרבו בלי טעם. גם אמר להחזיק תמיד את הגוף בתוקף, בלי רפיון.
ז) צדיק הוא – שלא תתעורר אף פעם בכל ימי חייו מחשבה שידיעה היתה יותר טוב מבחי' האמונה. (ואמונה עיין אות ב'). ורשע הוא שיש לו רצון לידיעה. אף שהוא עובד ה' כל ימי חייו, ע"י התעוררות כזו הוא מאבד הכל, אף שיש לו מצוות כמשה רבינו. ובינוני זה וזה שופטן.
ח) לידע שזה לעומת זה עשה אלקים, ואין יכולים להוציא זה מזה, הן הקדושה מהס"א וכן להיפך. רק ע"י שמפרידים את הרע היינו בחי' המקבל, הנה אז ממילא נשאר כל השפע ברשות הקדושה.
ט) לידע שעיקר המיתה והפרדת הרע – להמית את הנחש – הוא בראש שהוא הס"ם. אבל ע"י שממיתים בבחי' ו"ק, יכול להיות שכפיף לרישא ומכה בזנביה, היינו שלוקח כל השפע לרשותו. לכן העיקר להמית אותו בראש, ולקבל את האמונה דוקא בבחי' קבלה מרבו, בבחי' שכתוב "בהמות הייתי עימך". ודבר זה עמוק מאד.