תוכן

ראשית כל בעת קומו משנתו, תיכף ומיד יקבל האמונה בנקיות בלי שום סמיכה, רק למעלה מן הדעת שכך קיבל מרבו. וגם אמונת רבו יהיה בנקיות רק למעלה מן הדעת, כמ"ש: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
ואח"כ תיכף יתעורר להתפלל ולבכות על גלות השכינה הקדושה, ויכלול ג"כ את עצמו שהוא ג"כ חלק מהשכינה הקדושה, כדי שירגיש את הכאב יותר. אף שע"י זה נתעורר הבחי' הב הב, כי אדרבה כי אז צריך לעורר את העביות דבחי' ד', כי כל המשפיע משפיע בכלי היותר עב, ואז לא יחשוב שכל כוונתו היא רק להשפיע, כי עי"ז יתקרר כח התפלה, ע"כ בזמן התפלה צריך להיות הרצון להשפיע בהעלם. והווה כמו ידיעה בתחילה קודם התפילה, והעלם בינתיים בזמן התפלה, וידיעה בסוף אחר התפלה.
והנה בזמן התפלה צריך להתפלל שיהי' בחד קטירא התקטרנו ולא התפסק, כמו שאיתא: "היכי דמי תשובה? עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד". וצריך להתבונן וגם לצייר בדמיון במה שאיתא – כי "את זה לעומת זה עשה אלקים", כי כמו שיש ד' עולמות דקדושה כן יש ד' עולמות דקלי', וכמו שיש אדם דקדושה כן יש אדם בליעל דקלי'. והנה כל זמן שלא זכה לתשובה ואמונה שלמה בקביעות, הנה כל המעשים טובים והמצוות שעשה כל ימיו וגם חידושי תורה הכל נכנסת לרשות הקלי', ואז הנה "שפחה תירש גבירתה". וכל החידושים בתורה נמסרת לשכל החיצון לשמש בזה את הגופים. וא"כ כל זמן שנתאחר זמן התשובה, יש לקלי' יותר כח למנוע אותו מתשובה, אשר התבוננות בזה נקרע הלב לקרעים, כי על מתי יצפה לתשובה? כי הרי כל יום ויום קללתו מרובה!?...
והרבה פעמים נתעורר יותר אם מתפלל על כלל ישראל וגלות השכינה, יותר ממה שמתפלל על עצמו. כי הרי אנו רואים בחוש שיש אנשים שמוסרים עצמם למיתה לטובת הכלל. ובאמת איזה חשבון יש הפרט אצל הכלל. אבל לא כל הזמנים שווים, ע"כ יראה מאיזה דבר שיש לו התעוררות יותר.
ובאמת הכלל והפרט אחת הוא, והוא כמו אדם אחד, שאם יש לו צער באבר אחד, מרגיש כל הגוף, א"כ הכלל והפרט אחת הוא. וזה פי' "קלני מראשי קלני מזרועי", כי כל זמן שלא זכה לתשובה, הנה קלני מראשי, היינו עדיין אין לו אמונה ואין לו ראש, כי ממש אחת היא. וגם קלני מזרועי, היינו כל המצוות שיש בידו לוקחת אותם הקל'.
וצריך להאמין בשעת התפילה בשלשה דברים, היינו שהשי"ת יכול להחזיר אותנו לתשובה אף בלי עבודתינו, וגם רוצה להטיב לנו, וגם אין לנו מי שיעזור אותנו.
וכשיתבונן בזה, לא יהי' קשה לו להתפלל גם על כלל ישראל, אף שאין אנו רואים שהם מבקשים ומשתוקקים לדביקות, שהרי השי"ת לא משועבד לעבודתינו.
ומה שאיתא "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", זה נאמר על תורה, אבל על התפילה שהיא התעוררות הרחמים, אין צריך רק לעורר רחמי שמים, ולהאמין בהשמות הקדושים של י"ג מדות.
ויעורר העיקר שיזכה לאמונה שלמה בקביעות, שלא יהי' מקום במחשבה ורצון בלב שיותר טוב הי' לו אם הי' לו ידיעה במקום אמונה, שעובר בזה על "אל תפנו אל האלילים". וגם יתפלל לזכות לאור תורה וטעמי המצות, כי מאן דלא ידע צווי' דמארי איך יעבוד ליה? א"כ עדיין לא התחיל לעבוד את השי"ת כל ימי חייו אף רגע אחד, א"כ למה לי חיים לבטלה? ואדרבה עם חיים כזה מוסיף כח לקלי'. ומה אייחל עוד לכבוד או לתענוגים כי זה לי ממש מיתה, והחיים בעצם הוא ממש מיתה, וא"כ למה לי חיים?