תוכן

ביאר מה שאיתא ברמב"ם: "תכלית הידיעה שלא נדע", כי בכל הדרכים א"א לידע בתחילתו, כי זה דרך האמיתי על בוריו, רק צריך להיות נענוע, היינו שצריך לירא – אפשר זו לא דרך האמיתית.
וזה מה שאיתא בזוהר: "ישראל יש להם נענוע, עכו"ם אין להם נענוע" (זוה"ק פנחס אותיות קט"ז–קי"ז), כי ישראל הוא כמו נר, כי אף שהנר דולק ומאיר, האור מתנענע קצת, אבל לא הרבה, שאם יתנענע הרבה לא מאיר. כי ישראל אף שהולך בדרך ה', שהיא בחי' האהבה, עדיין הוא מתיירא – שמא זה לא דרך האמיתי. וזה שהוא כלול משני קצוות, היינו מימין ושמאל שהם אהבה ויראה, אשר ע"ז האופן הוא בא אל השלימות האמיתית.
אבל עכו"ם אין להם נענוע, רק שאם הוא מברר לו איזה דרך, הוא אצלו בתכלית הידיעה, ואין לו שום יראה ופחד אפשר עדיין לא זו דרך האמיתית, אשר זה עצמו המפסיק אותו, שלא יביא אותו אל השלימות.