תוכן

הנני רושם כאן בקיצור תוכן של השיעור שלמדו אצל האדמו"ר שליט"א, ביום ג' כי תצא ט' אלול שנת תש"י, בעיר צפת ת"ו, כפי מה שנשאר בזכרוני.
למדו בזוהר בשלח דף נ"ח ע"א (בזוהר ע"פ "הסולם" דף פ"ה, אותיות רצ"ח–ש"א).
אמר רבי אלעזר: בשעתא דעל משה בגו עננא, כמה דכתיב ויבא משה בתוך הענן, כבר נש דהוה אזיל באתר דרוחא וגו'. ואמר: דבכל מדרגה יש נרנח"י, והנה מדרגת משה בקביעות היתה בחי' בינה, כמ"ש: "משה זכה לבינה". והנה ענין של המלאכים הם לשמש את הנשמות, אבל בהשימוש של המלאכים יש הרבה אופנים, לפעמים הם בדרך סיוע, ולפעמים בדרך דחיה, הכל לפי הענין. והנה המלאכים הם מבי"ע, אבל הם גורמים שהנשמות תהיינה מוכרחות לעלות לאצילות, ולהשיג את כל המדרגות, אשר ע"י השגות אלו נעשים כל התיקונים.
והנה בזה הזהר מבאר את סדר מדרגות של נרנח"י, אשר על ידיהם קיבל משה את התורה בשביל התחתונים. והנה בכל מדרגה חדשה מתחילים בתחילה בבחי' קטנות, היינו בחי' רוח, אשר זה כולל ג"כ בחי' נפש, ואח"כ ממשיכים בחי' הג"ר וגדלות, אשר על ידם נעשה התיקונים.
ומבאר את הפסוק "ויבא משה בתוך הענן": כבר נש דהוה אזיל באתר דרוחא, היינו בחי' רוח אשר כולל גם בחי' נפש. ואח"כ מבאר סדר השגת מדרגת נשמה חיה יחידה, אשר הם בחי' ג"ר וגדלות. וזה שממשיך: איערע ביה חד מלאכא רברבא, ששם רברבא הוא בחי' גדלות (וחכמה) והמשכת ג"ר. ותאנא: קמואל שמיה. ששם קמואל לשון קום וגדלות, (אבל מדרגת משה שנאמר עליו שזכה לבינה היא "חפץ חסד", שדוחה חכמה). והוא ממנא על תליסר אלפין ממנן שליחין. שאלפין הוא בחי' או"א (עלאין) שהם בחי' חכמה. וז"ש: בעא לאזדווגא ביה במשה, אשר כאן הוא בדרך סיוע. וז"ש: פתח משה פומיה, שפתח פירושו השגה. אבל משה לפי מדרגתו הקבועה, שנאמר "משה זכה לבינה", היא בחי' "חפץ חסד הוא" שדוחה חכמה, לכן התרחק ממנו משה, ולא חפץ לקבלו. וז"ש: בתריסר אתוון גליפן דשמא קדישא, שהם י"ב צירופי הויות, דאוליף ליה קוב"ה בסנה. ואתרחק מניה תריסר אלפין פרסין, והוה אזיל משה בעננא ועינוי מלהטן כגומרין דאשא. נראה ששמעתי שהכוונה – שלא קיבל, רק ו"ק דחיה, אבל ג"ר דחיה לא קיבל. וז"ש: ועינוי מלהטן כגומרין דאשא, אשר זהו רק בחי' נשמה.
עד דאיערע חד מלאכא רברבא ויקירא מן קדמאה, אשר זה המלאך גורם להמשכת בחי' ג"ר דאו"א שהיא בחי' חיה. ותאנא הדרניא"ל שמיה, והוא עלאה על שאר מלאכים אלף ושיתין ריבוא פרסין. שבחי' או"א עלאין הם בחי' רבבות. וקליה, היינו בחי' קו אמצעי, אזיל במאתן אלף רקיעין דמסתחראן באשא חיורא. לפי שקו האמצעי הוא מאתן אלף. ונקרא "אשא חורא", מטעם שג"ר דאו"א הוא בחי' "חפץ חסד הוא", אשר זהו כל הסיבה שנקרא ג"ר, אף שאינם ג"ר אמיתים. לכן קורא אותה "אשא חוורא" שהיא בחי' חכמה. כיון דחמא ליה משה לא יכיל למללא. הנה כאן היה שימוש של המלאך בדרך דחיה, היינו שכאן גילה לו המלאך את בחי' המנעולא. שעד כעת היתה הליכת משה בבחי' מפתחא, אבל כעת שהמלאך גילה לו את בחי' המנעולא, לא יכול משה למללא. בעא למשדי גרמיה מגו עננא. והנה כאן היה השימוש של המלאך למשה בדרך הדחיה.
א"ל קב"ה: משה, וכי אנת הוא דאסגית מילין עמי בסנה, דבעית למנדע רזא דשמא קדישא ולא דחלת, והשתא את דחיל מחד משמשי!? כיון דשמע משה קליה דקב"ה, אתתקף. פירוש: שע"י שמיעת קליה דקב"ה נמתקה בחי' המנעולא. ואז פתח פומיה בע"ב אתוון דשמא עלאה. שפתח פומיה הוא בחי' השגת בחי' חיה. כיון דשמע הדרניאל אתוון דשמא קדישא מפומיה דמשה, אזדעזע, קריב לגביה, א"ל: זכאה חולקך משה, דאתגלי לך, מה דלא אתגלי למלאכי עלאי.
והוה אזיל עמיה, עד דמטי לאשא תקיפא דחד מלאכא די שמיה סנדלפו"ן. אשר שימוש של זה המלאך גורם להמשכת אור היחידה. ותאנא: סנדלפון עלאה הוא על שאר חברוי חמש מאה שנין, והוא קאים בתר פרגודא דמארי, וקשר לי כתרין מבעותיהון דצלותא דישראל.