תוכן

ביום ג' שופטים בבוקר
סידר זה בד' בחינות: דומם בחי' אבן, וצומח בחי' עץ, בחי' חי בחי' בהמה, מדבר בחי' אדם. אבל בבחי' הקדושה צריך להיות "ערומים בדעת כבני אדם, ומשימים עצמם כבהמה" (רש"י תהלים לו' ז'), שאין לו שום ביקורת, רק כחמור למשא. ולגבי המעשים צריך לומר: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" (ילקוט שמעוני ואתחנן רמז תת"ל).
ואמר אז את המעשה של הבעש"ט ששמע בת קול, שאין לו חלק לעוה"ב, אז היתה לו שמחה גדולה, שמעכשיו יכול להתחיל רק להשפיע נ"ר ליוצרו. וזה היה ג"כ הבירור של אדה"ר קודם החטא של עצה"ד, בבירור טוב ורע, היינו שבחי' ההשפעה הנה הכל טוב, רק שיש שם מדרגות בבחי' הנקיות בבחי' השפעה, ובחי' שמחה של יותר נקיות. אבל אחר החטא של עץ הדעת נפל בבחי' מיתה, היינו מלאך המות או מלאך מיכאל. שקבלת מצות האמונה היא בבחי' מצוה. לכן השראת השכינה היא דוקא על בחי' דומם יותר בקביעות, כמו על הכרובים שהיו במקדש. ועל אהרן הכהן שהיה קדוש ה', נאמר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא ט"ז ב'). וכן ג"כ חורבן בית המקדש היה ג"כ מטעם שלא היו יכולים לסבול להיות נשארים בבחי' עץ ואבן, ונסתלקה השכינה הקדושה. ובזה פירוש "אני הויה לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כְלִיתֶם" (מלאכי ג' ו'), היינו על בחי' עץ ואבן האבן סלקתי את שכינתי, לכן כליתם. (חסר המשך)