תוכן

מוצש"ק לך לך תש"ד
אמר שעיקר העבודה להיות דבק בהעיקר היינו בהמצַוה, הן בהתורה ומצוות, והן כשהולך לעשות דברים רשותיים יזכור את המצַוה. וצריך לכל הפחות רוב מעת לעת להיות דבוק בהשורש. וכן בהעבודת המגע עם הבורא, צריך לראות שהמחשבה יעשה דמיון, שהוא יביא לידי הרגש כאלו עומד לפני המלך, ... העיקר שיהיה על יסוד האמונה.
ועבודת המגע בשורש ע"י דמיון והרגש הלב, יותר חשוב אפילו מתו"מ אם הם בלי השורש והמצַוה. ואם יבא הבעל דבר או השכל החיצון ויבזה זה העבודה, הנה זהו עיקר העבודה להתחזק באמונה, אשר זהו עיקר החילוק בין רועי מקנה אברהם, שהוא בונה את בנין השכינה הקדושה, ובין רועי מקנה לוט שהם הקליפות.
אבל צריכין לידע שזה עבודה קשה מאד, וכיון שעבודת "המגע" היא על יסוד האמונה, הנה זו העבודה היא דוקא ביד האדם להעלות הדמיון כאילו עומד לפני המלך, הן בבחי' היראה, בגין דאיהו רב ושליט, והן בבחי' האהבה. אבל שלא יהיה נפסק הדמיון וההרגש, אז יכול להפסיק, ולהתחיל ללמוד. אבל הכל יהיה על זמן מוגבל, על שעה וכדומה.
כן אמר, שיותר חשוב אם הולך לעשות איזו עשיה, אפילו בדברים רשותיים, לפי שהמצַוה רוצה שיעשה זה העשיה, הן שהולך לקיים את המצוה "עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים" [כתובות נ' א'], אף שעדיין איננו כ"כ בנקיות, משיעשה עשיה של מצוה, שהוא... לא יהיה כלום, שהוא רק להשפיע ולא יהיה דבק עם המשלח, היינו... (חסר הסיום).