תוכן

מוצש"ק קרח תש"ג
שאל אותי – איך העבודה אצלי מזמן שנסע? השבתי שלא הוטב. ואמר – כי חשב שאתחיל ביותר התחזקות, מטעם כי בפניו הוה כמו נר לפני אבוקה, שקשה לעבוד. ושאל אותי – מה שאני חושב עכשיו לעשות? והשבתי לו שנחלט בדעתי לקבוע לא פחות משמונה שעות ללימוד, וגם התחזקות בתעניות. ואמר לי שכל אלו העצות לא יועילו ולא אצליח, אם לא אעשה את מה שנתן לי עצה – לחשוב רוב מעת לעת בבורא, ולא כלל בנברא, שזו עבודה קשה מאד, שאין זה נמצא כלל באברים. כי כל עבודתי, אפילו העבודות היותר קשות, הוא רק לצורך הנברא, היינו שיהיה לי, ואני מרגיש רק את עצמי ולא את הבורא. ולכן חזר עוד הפעם לרשום את זאת, כמו שאמר לי שני שבועות מקודם – לעשות בבחי' סובב ומקיף, שכל מחשבותי לחשוב בבורא ולהתדבק בו. ואם כבר התחלתי בזו של "ולדבקה בו", אני מוכרח כבר לגמור, ובאופן אחר לא אצליח. והן עבודה של "קדושים תהיו" (ויקרא י"ט ב'), "קדש עצמך במותר לך" (יבמות כ' ע"א), והן בעבודה של טהרה, שלא יהיה שום נגיעה עם הנחש, היינו בחי' קבלה, הנה מוכרח להיות דוקא עם הבורא. היינו כמו שנאמר: דע לפני מי אתה מטהר? לפני אביכם שבשמים", וגם "מי מטהר אתכם". כמו שאמר מקודם – במקום החושך אין מקום עבודה, כי האור עושה כלי ומזכך את הכלי, ואין לי תקוה אחרת. ואם לא אעשה עד"ז, הנה ע"י המעשים אני נעשה יותר גרוע.
גם שאל אותי, אם אני עושה בשירות ותשבחות, וגם בהיחודים של מסירות נפש? ואמרתי לו שאני מתחזק בעבודות האלו, אבל אינו עולה לי. ואמר לי שכן הוא מטעם הנ"ל – שאני חושב רק את הנברא ולא את הבורא. ואמר לי שגם בהתחלה יעלה קשה מאד לחשוב בבורא, ולא ארגיש שום תועלת "באיכות", היינו אהבה והרגשת הנגיעה. אבל אני אין צריך להשגיח ע"ז כלום, רק אני צריך בהתחלה לעשות בכמות היינו בזמן. וכ"ש בזמן הלימוד להרגיש את אור א"ס ב"ה בבחי' סובב ומקיף, ולהרגיש את נותן התורה, אף אם אני לומד בבחי' למגמר, אני צריך לחזור עוד פעם בבחי' למסבר, להרגיש את אור התורה, כמו שנתבאר בדפים הקודמים. או רבע שעה למגמר, ושלשת רבעי שעה למסבר.