תוכן

יום ו' עש"ק מקץ תש"ג
יש נקודה שנקרא אמצע הישוב, זה הוא "האמונה" מלכות. ויש נקודה שנקרא אמצע העולם, היא בחי' בינה, ונקרא עולם התשובה.
אברהם נקרא בחי' התיקון, שעד אברהם נקרא עולם התוהו, לפי שהיו נשמות גדולות כ"כ שהיו יכולים להמתיק את ההשגחה, לכן קבלו את העונשים של המבול וכל העונשים כדי להכניעם. אבל בחי' אברהם הוא עולם התיקון אשר נאמר: "ואברכה מברכיך", היינו את הברכות והתיקונים שלך, שהם היו נשמות יותר קטנות מנשמות הקודמים, אבל בבחי' תיקון.
והנה מוכרחים לילך בעצמו בימין ובשמאל, ואם לאו הנה עדיין אינו ראוי להרגיש את כף הקלע, ששני מלאכים זורקין אותו מסוף עולם ועד סופו. והנה בזמן שהוא מרגיש את בחי' השמאל, הנה מוכרח להרגיש את הסכנה הגדולה ולעשות תשובה על עונותיו, ולבקש סליחה וכפרה, ולזעוק שמע ישראל, ולא לילך לקו ימין שהוא בחי' השגחה פרטיות, רק מטעם שהם אמרו כדי לקבל קדושה. אבל מוכרח להרגיש שהקדושה בורחת ממנו בזמן שהוא עדיין בחושך, ואינו עושה תשובה על עונותיו, שהוא החוטא.
והנה בזה העולם אינו רק ההרגשה, ואם מרגיש לרשות בפ"ע הנה כן הוא, ואם מרגיש את עצמו בבחי' רשות היחיד ואינו מרגיש את עצמו לרשות בבחי' "פורה דרכתי לבדי" [ישעיהו ס"ג ג'], היינו "אין עוד מלבדו", אז הוא בחי' צדיק יסוד עולם שהוא בחי' יחוד העליון, שאין כח אחר במציאות כלל, הן החומר והן הצורה, שהכל רשות היחיד. אבל זה דוקא אם מרגיש כן.
וזהו פירוש וירא יעקב כי יש שבר במצרים, וירד יעקב מצרים, היינו דרך תורה אבל לא דרך יסורים. שנאמר, ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות של ברזל, אבל הוא הלך בדרך תורה. וכן יוסף היה צדיק יסוד העולם, אשר משביר לכל עם הארץ, כדי שיהיו מוכרחים לעשות תלמיד חכם, כמו שנאמר [פסחים מ"ט ע"ב] אצל רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ היינו ארב'.
הנה דרך המדרגה – שמעלין בקודש, עד שבילע המות לנצח, שמלאך המות נעשה מלאך קדוש. הנה בזה הדרך גם בבחי' ההכנה, היינו מדרך שלא לשמה לבא לשמה, הנה כל מה שנתקרב יותר שרוצה לבא לשמה, הנה מרגיש ירידה יותר גדול, עד שנאמר "צדיק מט לפני רשע", עד שבא לשער הנו"ן. אבל שבאים לשער הנון, הנה כל שרוצה להתקרב יותר הנה יש לו נפילות יותר גדולות, והנה אז צריכים להרגיש את הסכנה והנפילות ולעשות תשובה עד שיתלבן עונותיו, היינו החומריות שלו.
ופירש את הזוהר – שנגלה נק' קש ותבן. והנה איך יכול להיות כן? אך נגלות היינו המדרגה שהוא עכשיו נקרא נגלה, כמ"ש "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו" וכו', היינו המטרה שצריך לבא. והנה ברוחניות אין העדר, היינו הסיבות של "מט לפני רשע" נק' ג"כ עיבור יניקה מוחין דקליפות, כמו שיש עיבור יניקה מוחין דקדושה, כי זה לעומת זה עשה אלקים.