תוכן

ו' עש"ק וישלח תש"ג
התחיל לבאר, דהנה יש לכל עובד ה' שנק' יעקב, בזמן המשך העבודה, מלחמה עם שני קליפות, היינו קליפת לבן, היינו (קליפת) קו הימין, שהיא בחי' השגחה פרטיות, לכן נקרא "לבן". וקליפת שמאל שנקרא "אדום", אשר נקראת ג"כ "עשו" אחיו, עד שבגמר העבודה והמלחמה נאמר "גם אויביו ישלים אתו". [משלי ט"ז ז'] לכן הגימ' "עשו" עולה מספר "שלום", שגימ' תמיד בחי' אחורים.
והנה גם בימין, היינו בתו"מ, מצינו שהיתה לו עבודה קשה של עשרים שנה, היינו שביום נאמר "אכלני חורב" [בראשית ל"א מ'], היינו יבשות, וכן בלילה היתה לו קרירות, וגם ותידד שנתו מעיניו. ואחר כל היגיעות הגדולות לקחו אותה הקליפות, היינו שלא לשמה, כמ"ש: לבן ביקש לעקור את הכל, הן זכרים והן נקבות, משא"כ פרעה ביקש להרוג רק הזכרים. וכן נאמר: "ותחלף משכורתי עשרת מונים".
ואמר אדמו"ר, ששלח לעשיו להודיעו למה איחר כ"כ זמן בבחי' שלא לשמה, לפי שתרי"ג מצוות קיימתי" [רש"י (בראשית ל"ב ה'] לכן זה בעצמו היה סיבה שהשלא לשמה נתאחר כ"כ זמן, ונעשה מאותיות "לבן" "נבל", כמ"ש שיכולים להיות נבל ברשות התורה, דהלא צריכין ליתן פרנסה לב"ב וגם לעשות שידוכין מהוגנים וכדומה. לכן מזה הקליפה ימין צריכין דוקא ע"י בריחה, כמ"ש "ויברח יעקב" כשהרגיש שבניו של לבן אמרו (בראשית ל"א א'): ויצל את כל אשר לאבינו. אבל בהתחלת העבודה הנה נאמר וילך יעקב אל "לבן", היינו שצריכין העיקר לעבוד בקו ימין, אבל כשמרגישין בחי' קליפות צריכין דוקא לברוח.
אבל קליפת שמאל לא היתה שום עצה לפטר ממנה רק ע"י מתנות, וגם לפצור בו שירצה ליקח. כמו שאמר בשבוע הקודמת, שא"א לפטור את הקליפות רק [עם] רכוש שנותנים להם, כמ"ש אצל לוט: "כי היה רכושם רב משבת יחדיו וילך לוט סדומה" [בראשית י"ג ו'], וכן בעשו "וילך אל ארצה שעיר" (בראשית ל"ג י"ז]. אבל קליפות שמאל היא להיפך מקליפות ימין שלא צריך לילך אצלה, שהרי היא אצלו שהוא ס"ם הרשע, ואין חפץ לקבל שום רכוש, כי תו"מ אין שום חשיבות אצלו, ואדרבה הוא אינו חפץ, וא"כ אין לו שום רכוש ליתן לו כדי שיוכל לפטור אותו. לכן נאמר "ורווח תשימו בין עדר לעדר" [בראשית ל"ב ט"ז], שעדר הוא בחי' העדר קודם להוי"ה, ואם אינו עושה באמצע רווח היינו לכנוס בקו ימין ולקבל מאור, נמצא יושב בחושך לגמרי, וא"א לקבל שום מאור שיהיה בחי' רווח בין עדר לעדר.
וענין ההפצרה הוא דהנה נאמר "אז ירננו כל עצי יער" [תהילים צ"ו י"ב], דהנה החילוק בין אם הוא מרכבה לקדושה הנה אז עץ שנושא פרי. שמקודם הוא "פרא אדם יולד", אבל אח"כ נושא פירות. שעץ הדעת היה רק מטעם שאכלה "פגה" קודם גמר בשולה, אבל כשזוכה ללמוד לשמה, שזוכה לכל מה שנאמר אצל רבי מאיר, אבל מקודם באמצע העבודה והמלחמה, הנה יש אילן סרק שאינו עושה שום פרי. אבל בגמר התיקון נאמר ש"חזיר" חוזר להיות טהור, וכן ס"מ עתיד להיות מלאך קדוש. אבל באמצע העבודה כשמראה לעשיו שבקדושה יש פירות ומאור, אשר זהו המתנות ששלח לו. וכן גם אמרו לו שגם הוא הולך אחרינו, היינו שיקחו ממנו גם התורה ומצוה, שזה נאמר הכל אצל אדם אחד שירגיש כן, שאז הוא "כפיף לרישא" לשעתו, ונופל כל תורה ועבודה לס"א, ונעשה יבש וכמו מת. ואז נתעורר יעקב לתשובה, וכן חוזר חלילה. וכן כל שבע הכריעות הוא בחי' "שבע יפול צדיק וקם". אבל בכל אלו הפרושים יש חילוקים גדולים בין תורה שבכתב לבין תורה שבע"פ שירגישו את כל הנפילות.
וגם להבין – שאם עשיו אומר "וישק עשו את יעקב" שהכניעו, הנה יש גם שם קרי וכתיב, וצריכין להבין איך להתנהג, כי אז הוא רוצה לילך עמו בדרך חדש, לילך כנגדו, "אלכה לנגדך" [בראשית ל"ג י"ב], עד שהולך לו לשעיר. והנה נאמר ששלח לו, "ויהי לי שור וחמור".
ופי' מה ישעיהו הנביא: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו", היינו אפי' שור וחמור דקדושה, הנה ישראל שהוא בחי' יותר גבוה לא באו אפי' לבחי' שור.