תוכן

והעיקר שאמר עוד: שאיש פרטי אחד כלול מכל הניצוצים רעים, היינו נצוצי "עשיו", שלא רצה לקבל את התורה, מטעם שנאמר "לא תרצח", וכן ניצוצי ישמעאל, שלא רצה לקבל את התורה, מטעם שנאמר "לא תנאף", וכן מכל ניצוצים רעים של כל העולם כולו. וכן מנצוצים טובים של ישראל, שקבלו את התורה לקיים כל מה שכתוב בה, ולהאמין שהמחלל שבת הנה השי"ת ממית אותו, שאית "דיין" שנוקם. כמ"ש ש"אל נקמות הוי"ה" (תהלים צ"ד א'), אף שהוא שם הוי"ה שהוא רחמים, דוגמת הוי"ה במילוי ההין שהיא הוי"ה כפולה, הנה נקרא ג"כ "אל נקמות". אף שהוא שם הוי"ה הנה נקרא ג"כ "אל נקמות". וכן מצינו שהשם אהי"ה במילוי ההין, בגימטריא קנ"א מלשון נקמות. לכן מוכרחים לקיים את התורה, ואם לאו נופל לדרך יסורים. אבל דרך התורה צריכה להיות דוקא בשמחה, כמ"ש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" (דברים כ"ח מ"ז). שבחי' היראה שהיא האמונה שהיא ראשית חכמה, היא מחשבה שצריך לקבל בשמחה, ש"אלקים עשה שיראו מלפניו" (קוהלת ג' י"ד). א"כ צריכים להתחיל דוקא בבחי' המעשים, שמחשבתו ניכרת מתוך מעשים, אבל מחשבה לבד בלי מעשים היא בחי' שדים, שהם נשמות בלי גופים, היינו בלי מעשים.