תוכן

ו' עש"ק נצו"י תש"ב
אמר: הנה העיקר שחידש לנו משה רבינו בהתורה, שכתב את התוכחה, את הברכות והקללות שעוברות על כל אחד, עד שמקבל על עצמו ש"אית דין". הנה הדין היה במציאות קודם משה רבינו, כמו שאנו רואים את כל העולם בבחי' המציאות, שלא חיים יותר משבעים שנה, וכן כל היסורים שיש במציאות. רק הוא גילה זה הסוד שיש "דיין" (בראשית רבה כ"ו ו'), ולא מתנהג העולם בבחי' מקרה ח"ו, אשר עי"ז נמצא "בעליו עמו" (שמות כ"ב י"ד). ואם ח"ו שוכח את בעל הבית נופל "בחמת קרי" (ויקרא כ"ו כ"ח). לכן אחר שמקבל האדם את הברכות והקללות שכתובות בתורה, הנה אז נאמר "ובחרת בחיים" (דברים ל' י"ט), היינו בחי' האמונה למעלה מן הדעת שהוא בחי' ג"ר ומוחא, "ואת הטוב" (דברים כ"ב ט"ו) שהוא בחי' ו"ק, וליבא, בחי' השפעה. אף שסיבה לכל זה היתה מחמת שלא לשמה, שראה את המות ואת הרעה, כמו שנאמר בחז"ל "מתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ' ע"ב).