תוכן

ו' ע"ש שופטים ר"ח אלול שנת תש"ב
שאל מה נשמע מהתורה שאמר בשבוע הקודמת, שקבלת התשובה צריך להיות קבלה שלמה, שאם הוא מאמין שיש בורא ושיש לו תענוג ושכל פעל ה' למענהו, א"כ צריך הגוף שלנו יהיה כמו שכבר נפטר מן העולם. שהרי צריך לעשות החלטה מוחלטת אם הוא מאמין, צריך לקבל עליו באהבה ושמחה דוקא, לקיים את מה שכתוב בתורה: ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.
ואם רואה האמת שקשה לקיים את זאת, א"כ אדרבה איך יוכל להתהפך וליתן תפילות כאילו בלי הרף בבחי' לא נתוק ממך, ולהאמין שהקב"ה שומע תפילה של הנשמה שרוצת לעשות נ"ר לפניו, אף שהגוף והס"א אומרת להיפך פשוט כמשמעו, שהגוף אומר כולו שלי בלי דיבורים אף שבשורש ובראש עדיין מגמגם, אבל כשמתחיל להנות, הנה אומר כולו שלי, ונעשה כופר, הכל להיפך מה שנאמר כל פעל ה' למענהו, ולהאמין שיש לו תענוג. א"כ אם רק יכולים לישן באמצע הלימוד ובתורה והעבודה, זה סימן שהחסרון הוא בשורש, כמו שנאמר בזכרי בו איננו מניח לי לישן [פיוט יום ב' דסליחות דעשי"ת].
והתחיל לפרש את המשנה של שניים אוחזין בטלית, שטלית היא הנשמה שמלבשת (לקוב"ה) או לאור ה', זה אומר כולו שלי היינו הגוף והס"א, א"כ הנשמה והמאמין והבעלתם צריך ג"כ דוקא לטעון בהחלט כולו שלו, היינו שרוצה דוקא שכולו יהיה לצורך גבוה שזה נקרא יצר טוב. כאשר הם שני מלאכים, שהס"א או מלאך רע או הגוף טוען כולו שלו, היינו רק לעצמו, וכולו שלי אפילו תו"מ, לפי שעושה הכל שלא לשמה. והיצר טוב או הנשמה אומרת כולו שלו, שהכל של השי"ת. ובאים שניהם לבית דין, היינו זה נשבע שאין לו פחות מחצי, כמו שאיתא שתפילה עושה מחצה, ומלאך רע ג"כ בעל כרחה אומר אמן, היינו שהוא צריך להיות בעל תשובה.
היינו כמו שאיתא שזה לעומת זה עשה אלקים, וכן זה מה שאיתא, אלקים עשה שיראו מלפניו, עד שזוכים ורואים שכולם האהובים כולם ברורים כולם גבורים כולם קדושים, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם. אבל המלאך רע צריך להיות נשאר בבחי' בע"כ, אף שמבזים אותו ועושים ליצנות ממנו וממחשבותיו, ושהוא נגד הדעת שהשי"ת צריך לעבודתך, ועוד כדומה, אשר זה בעצמו גורם עוד העבודה שיהיה נשאר בבחי' הטהרה. אבל מקודם אין טוב שידע את זאת.
אבל זה התשובה אינו נגמר בפעם אחת, כמו שנאמר שובו בנים שובבים, ששובבים הוא לשון הרבה תשובה. אבל בכל פעם של התשובה צריך להיות כולו שלי, אז נעשה השבועה מחצה על מחצה, אשר זה סוד המדרגות תיקון קוין, היינו כשנכנס בהיכל המלך. אבל מקודם שנכנס בהיכל המלך נקרא חצרות ה', היינו מלשון חצי אור.
המשך לפי המשנה – אשר זה אומר כולו שלי, היינו הס"א או הגוף, והיצר טוב אומר חצי שלי, אין לו רק רביעי, ולא הוה כלל, כי עיקר שצריך להיות מחצה על מחצה, אשר ז"ס אלקים עשה שיראו מלפניו, וז"ס זה לעומת זה עשה אלקים.
והעיקר הוא המחלוקת מבחי' שורש, א"כ אם מקבל את האמונה צריך להיות עם הכל מה שהאמונה מחייב, כשור לעול וחמור למשא, ובחי' האהבה דוקא, כדי שיגרום תענוג להשורש. כמו שסדר הספירות קודם תיקון קוין, הנה הספירות הם זה תחת זה, א"כ האהבה שהיא ספירת החסד תחת הבינה, שבינה הוא עולם התשובה, שהיא שולחת את ההתעוררות שובו בנים שובבים. והזכיר שובבים לשון רבים, שובבים הרבה פעמים. אבל בכל קבלה על להבא צריך עבדות, אשר זה נק' קול שופר, ששופר מלשון שופרא דאמא, שהוא לשון תפארת, היינו מבחי' החסד שהוא בן דאמא, אשר זה נגמר ​ביום הכיפורים, שכל המזונות הוא מזון רוחניים, שהוא דוקא "התנגדות להתלבשות", שהוא ה' עינויים רוחניים [עיין בשער הכונות ליום הכיפורים דרוש א'], שגורם תענוג לשורש. הנה אז מתחילים אח"כ ימי הסוכות, שהוא בחי' וימינו וחסד בחי' אהבה.