תוכן

ה' דברים תש"ב תל אביב
אמר לי – שאני מוכרח לעשות נסירה ולהיות מושל על לבי, ולילך בימין ובשמאל. היינו בזמן תורה ועבודה, (שהעבודה כוללת כל מעשה המצוות והיחודים), שמוכרח להיות בשמחה, דוקא רק בכח האמונה. ואז אני צריך לשמש עם תורות כאלו שלא לפחוד כלל, כמו תורה של שם "אל". ואז צריך להיות באור ובשמחה. כי עשיה של מצוה הכי קטנה צריכה להיות חשובה מאד. ולהיפך – בזמן תשובה ותפילה להיות בחסרון, שאז צריך להיות בחושך ובשבירת הלב. אז מוכרחת להיות שבירת הלב בכל השלמות. ולא להשתמש עם תורות שמביאות בטחון, שזה סם המות, כי תורה שלא בעתה הוא סם המות ממש, ומטמא במגע אפילו בהרהור, ומוכרחים להשליך אותה בכח, תיכף כשעולה על המחשבה.
ואמר לי שטוב לסדר זה בכתב מיוחד – את התורות אשר שייכות לזמן של תורה ועבודה, אשר צריכות להיות בשמחה דוקא, וכן בכתב מיוחד את התורות אשר צריכות להיות בזמן תשובה ותפילה. ולסדר בלילה שעה מיוחדת לזה. ולכתוב למעלה שתורה שלא בזמנה היא סם המות וקליפה.
ואמר: שכל זמן שלא זכו שהלב יהיה בחי' מוח, הנה מוכרחים להיות שולט על הלב, ולעשות דוקא בזמנים קבועים, ואם לא, הנה נמצא בדרך יסורים ולא בדרך תורה.
ואמר עוד: שאף אם מסתכלין בתורה אשר מסודרת לזמנים מיוחדים, הנה זה עדיין אינו שוה כלום, כי התורה איננה רק כמו מראה שמסתכלין בה, ורואים שהיא מלוכלכת, אבל צריכים בעיקר לעבוד ולקיים, כי מה שרואים במראה לבד אינו שוה כלום.