תוכן

יום א' דברים שנת תש"ב
הנני רושם דברים מה שיצא מפי אדמו"ר קודם שנסע לת"א: הנה נתאחר בנו לבא בזמן הקבוע שקבעו מקודם לנסוע עמו. אמר שזה החסרון שלא מדייקים על הזמן שקבעו מקודם. ואמר שהסיבה לזה לפי שהוא בלא עול. ונתאחר בערך חצי שעה. ואמר אדמו"ר שליט"א, שזה החצי שעה לקח מאצלו כח יותר משלש שעות יגיעה והעבודה, לפי שזה החצי שעה היה בלי עבודה מסוימת, אשר לא היה ידע איך לעשות, והיה יותר טוב אם היה אמר מקודם שיבא חצי שעה יותר מאוחר.
הנני (רושם) מעיר בזה לימוד עבורי, דהנה מוכרחים לעבוד תמיד ע"ד ב' קוים שהם הפוכים זה לזה מקצה על הקצה, דהנה בבחי' קו ימין שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, שהוא בחי' השגחה פרטיות, ושהכל הוא טובות גדולות, אפי' היסורים הם טובות גדולות למעלה מן הדעת. הם טובות אשר נאמר על זה כשם שמברכים הטוב כך מברכים על הרעה [ברכות נ"ד ע"א]. א"כ הכל הם טובות גדולות, עד הרגע שעומד בו עכשיו. ולהיות בטוח שהשי"ת יגמור לבדו על צד היותר טוב. ואז מוכרח לאמר שאין הבריות מסייעים אותו כלום. אבל לזה צריכים זמן קבוע ומיוחד שאז יהיה בתכלית השלימות, וליתן שבח והודאה, דהנה השי"ת משגיח עליו באותו הרגע ההוה ודבוק עמו, ואז הוא בתכלית השלימות.
וכן להיפך, יש דרך קו שמאל שאז הוא היפך מקצה אל הקצה, שאז מוכרחים להאמין בשכר ועונש, שאם אין אני לי מי לי, הן ברוחניות והן בגשמיות. ואז צריך לאמר שכל היסורים הם עונשים גמורים על עונותיו. וצריך העובד לעבוד בעצמו כמו שנאמר "שויתי עזר על גבור" [תהלים פ"ט כ'], היינו שהוא גבור בעצמו, שאין צריך אף אחד לתמכו הן ברוחניות והן בגשמיות.
ויש עוד לזכור, דהנה אדמו"ר שליט"א אמר: שאין נפק"מ בין רוחניות לגשמיות, והלא גם הגשם יכולים לפרק אותו הגוש לחומר אחר ע"י כח כמיה. רק עיקר החילוק אם משמש את בוראו זה נק' קדושה, ואם משמש את הנבראים זה נק' גשמיות. א"כ מוכח מזה שצריכים בעיקר לשני זמנים מיוחדים לזה. אבל צריכים להיות גבור חיל ולישא בעול לדייק את הזמנים, שאם עובד בבחי' קו ימין, ולקבוע זמן לכתחילה על זה, על איזה שעה או שתי שעות בבחי' ימין. וכן בזמן כל היום, היום להיות דוקא בקו ימין. וכן לידע ולקבוע מראש זמן מיוחד לעבודה בבחי' קו שמאל. א"כ מוכח מזה שמוכרחים להיות נושא בעול ולידע בדיוק באיזה קו הוא עובד עכשיו אם בימין אם בשמאל. (אבל סתם הוא עוללות, שאין זה קול ענות).