תוכן

יום ו' עש"ק קרח שנת תש"ב
התחלת המאמר היתה – הנה שנת תש"ב כבר הולכת, והנה יש עושים מ–תש"ב שבת, וחושבים שבשבת הוא גמר ותכלית מעשה שמים וארץ, ואין לעשות תשובה. והנה האמת היא – שבששת ימי המעשה ישראל אומרים: "השיבנו אבינו לתורתך", שאז נאמר "שטו העם ולקטו" (במדבר י"א ח'), שפירשו בזוהר (פנחס אות שס"וּ): שטו לשון שטותא, היינו שהוא לחם מן השמים, שאין שתי רשויות, הן רוחניות והן גשמיות. והכל יש בס"א הן האהבות ויראות הבריות, ויראות הבריות יותר מפריד. "ולקטו" הנה חוזרים בכל פעם ללקוט מ"ן מן השמים.
אבל צריכים לידע ולהאמין שיש מחיצה של ברזל בינו לבין הבורא ית', ואם אין מחליטים בהחלט גמור לבטל כל מחשבה ורצון של הבריות, כלומר שאין שום בריה בעולם רק הבורא, וכל המקרים הכל הוא הבורא. ואף שבהכרח נמצא בין אנשים, מוכרח להחליט שהם רק שלוחים של המשלח, ולא לירא מהם, רק מהבורא, היינו ליום שכולו שבת, שכל ששת ימי המעשה יהיו בבחי' זעיר אנפין. וכן שאם לא ישבור את מחיצות של ברזל, רק את שיעבוד הבריות, יהיה נשאר לבטל את מחיצות של ברזל. וגם אחר כל המלחמות לא לחשוב על כלום, רק על הבורא, רק להיות דבוק ולא יותר, היינו אהבת ה', ולא יהיה בבחינת ביקורת על עצמו כמה שיעור האהבה, רק שיהיה בחי' מגע שהוא בחי' ימין עם הבורא. ואם מרגיש איזה הפסק, הנה ירגיש תיכף את הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם" (דברים י"א י"ז), שהוא בחי' שמאל, ויהיה יסורים קשים ומרים מזה, אשר זה נקרא בחי' "קדושה". ועבודה של קדושה יותר מועיל, לפי שהוא דבר שלילי אין יניקה לחיצונים, אשר הימין נקרא "וברכתו מכל הימים", והשמאל נקרא "וקדשתו מכל הזמנים" (תפילת עמידה בליל שבת). ולהתחזק בבטחון "וצפית לישועה", ודוקא בבחי' שמחה שאז יכול להיות דבוק. דהנה כל כוונתו טובת הבורא, דהנה אין כלל נבראים בכלל, היינו הנברא של עצמו, ממילא יכול להיות בשמחה.
וזה סוד של "היום" שנאמר בשבת – "היום לא תמצאוהו בשדה" (שמות ט"ז כ"ה), היינו לפי שטרח בע"ש בבחי' ברכה וקדושה, כן יכנוס בשבת בבחי' יחוד ברכה וקדושה, בבחי' מעילא לתתא. וזה דוקא אם יקיים "אם תשיב משבת רגליך וגו' ממצוא חפצך" (ישעיהו נ"ח י"ג), הכל ליחד לשורש. ולפי מה שירגיש את "היום לא תמצאוהו בשדה", שהוא בחי' "וינפש" (שמות ל"א י"ז), שאם אין מכין "וטרח" (ע"ז ג' ע"א) בערב שבת, הנה נמצא במצב יותר קשה ורחוק מאור של שבת, הנה יהיה יותר נזהר על שבוע הבא. "אכלהו וגו' היום" (שמות ט"ז כ"ה). דהנה לפי מה שהכין בששת ימי המעשה, שהוא בחי' ז"א, נעשה בשבת קדש היחוד עם השכינה. ששבת הוא בחי' מלכות דאצילות. אבל צריכים להשגיח שלא תהיה יניקה לאדם בליעל, שיש לו יניקה מע"ס דעשיה וששה ספירות דיצירה. (תע"ס חלק ט"ז).
ובחי' ושבת "היום", היינו שבת של סוף מעשה במחשבה תחילה, שגם אז נאמר "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" (ישעיהו ס"ו כ"ד), דהנה עלמא לא נברא, אלא או לצדיקא גמירא או לרשיעא גמירא, אבל בינוני הנה אדרבא – אם ממשיך בחי' ברכה, ואינו רואה לבטל את חומת הברזל ולשבר אותה, הנה תביאהו קללה ולא ברכה, ולאט לאט הוא אובד את ההשתוקקות ומוכרח ללכת לאבוד. ע"כ צריכין ומוכרחים להמשיך אור של שבת, בזמן שהוא עדיין בבחי' מצרים, שנאמר שמשה רבינו בירר לו את יום השבת עדיין במצרים, אף שעדיין בבחי' חטא, כמ"ש: מהו שם "אל"? אף על גב שחטא, התדבק ביה כאלו לא חטא כלל. ועי"ז לאט לאט בבחי' השבתות של "באשר הוא שם" (בראשית כ"א י"ז), כמו שנאמר אצל ירבעם בן נבט, ובבחי' השבתות של "וינפש", ולבטל את כל היראות של הנבראים שאין כלל בריאה בעולם מלבדו, שזה החילוק בין ארץ ישראל שנאמר "עיני ה' אלהיך בה" כל הימים, "מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים י"א י"ב). אבל חוץ לארץ הוא ח"ו עוד רשות.
אבל צריכים לדעת שזו עבודה קשה לבטל את כל שיעבוד הבריות, ויראה מהבריות יותר מפריד, כמו שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים" (דברים ה' ז'). והעיקר בזריזות, היינו להרגיש תיכף את הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה" (דברים י"א י"ז), כמו שנאמר "כהנים זריזין הם" (שבת כ' ע"א).
והנה אף שאמרינן שאם רואה בשבת שנצרך לבריות, הנה אמרינן "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קי"ח ע"א), ומוכרח לעשות בהתעוררות גדולה בתפילה ולעורר ברחמים העליונים. וגם טוב לעשות בציורים של מסירות נפש שזה מסוגל מאד. אבל עיקר התכלית הוא להיות בבחי' אצילות, שהוא בחינה אחת שמקבל את התענוג, והוא אינו מרגיש לרשות בפני עצמו, רק שכח עליון עליו, שהוא מליון פעמים יותר חשוב מבחי' עולם הבריאה, שהוא בחי' מסירות נפש ורק להשפיע. כמו שנאמר: מה שהוא קדושה בבריאה הנה הוא טומאה באצילות. ויש גם קליפת נוגה.
ומה שנאמר למעלה שעבודת השמאל בבחי' "לא יהיה לך אלהים אחרים", ונקרא "וקדשתו מכל הזמנים", הוא בחי' יגיעה בכח, כמו שנאמר "קול ה' בכח" (תהלים כ"ט ד'). וגם פירוש הזמירות (ליום השבת) "בבואו מאדום חמוץ בגדים וכו' ויז נצחם מלבושיו להאדים", היינו שאפילו אח"כ שגובר את המלחמות לבחי' נצח, הנה צריך אח"כ לא להיות דבוק כלל עם השונאים, שע"י שחושב בשונא הנה הוא דבוק עמם, שגם מפריד מדבקות, ע"כ צריך לקיים "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א' ח'), היינו להיות לכל הפחות רוב מעת לעת חושב בבורא, בבחי' מגע עם אור העליון.
והנה יכול להיות שאפילו השי"ת ידבר עמו ולהיות רשע, כמו שנאמר אצל ירבעם בן נבט, שאמר לו השי"ת: חזור בך, ונטייל אתה ודוד בג"ע (סנהדרין ק"ב ע"א), וכן נאמר: "ולרשע אמר אלקים, מה לך לספר חקי" (תהלים נ' ט"ז), אבל אם רואה רק הבורא, ואין לו כוונה אחרת רק להיות מגע עמו ולא יותר. גם אמר אם יבטל את שיעבוד ולא... (חסר ההמשך).