תוכן

ו' עש"ק שלח תש"ב
אמר: הנה מוכרחים להתחיל את התורה מ"בראשית", וכמו שנאמר "​והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום", הנה אז אח"כ יכול להתקיים "ויאמר ה' יהי אור". וכן לגמור את התורה עד "לעיני כל ישראל" (דברים ל"ד י"ב). ואם תאמר שזה דבר קשה, דאיך יכולים ללמוד כל התורה? הנה צריכים לומר לו: אם היו נמצאים אנשים שלמדו את כל התורה, הנה זה אינו מן הנמנע, רק הסיבה היא – אם התחילו ולא נתנו את היגיעה הצריכה על דרך הטהרה והקדושה, הנה מוכרח אח"כ לומר: אפילו אם יתייגע, ג"כ לא יועיל. ואם אומר ח"ו שכל הנהגת העולם היא במקרה בלא מנהיג, הנה מוכרח לבא לחמת קרי. ואל יחשוב האדם שהוא יכול לשבור את הכלי שברא השי"ת, רק הנה מוכרח לידע שכל הכלים צריכין להבורא ית' שמו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" (ישעיהו מ"ג ז'), אבל מוכרח להיות נזהר שיהיה דוקא על יסוד האמונה, לא על בחי' ידיעה. לכן צריכים לעשות מכל היסורים בחי' ניגון, שאז כל היסורים הם יותר נעימים. שאם ח"ו אומרים על איזו התעוררות לעבדות ה' שהיא בחי' מקרה, ואינם מיחדים אותה לשורש, לבחי' רבו שהוא רעיא מהימנא, ושהוא לחם מן השמים, הנה אין חטא יותר גדול מזה. דאם כבר הפקיר תענוגי הגשמיים לכלבים, הנה ח"ו לא יקפיד השי"ת שיקחו התעוררות לעבדות ה' לרשותו, שהוא היה המתחיל? וכן אח"כ אם אינו נותן שבח והודאה על זה, הנה נעשה לחם הקלוקל (במדבר כ"א ה'), "וירם תולעים" (שמות ט"ז כ'), ונעשה מהכל קליפות ונופל להשבירה. על כן צריכין להתחיל להיות זהיר על כל דבר שלא יאמר שהוא מה בכך, ולהיות נזהר על היתר, כמ"ש "קדושים תהיו" (ויקרא י"ט ב') – "קדש עצמך במותר לך" (יבמות כ' ע"א), לפי שאין בחי' רשות כלל, רק או מצוה או עבירה.