תוכן

מוצ"ש בהעלותך שנת תש"ב
אמר לי שאני צריך לעשות בבחי' מגע, אשר כבר מזמן התחלתי בעבודה הזאת, היינו להרגיש את הבורא ית' שמו, שהוא "סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, (זהר פ' פנחס אות רכ"ו) ולא להרגיש את עצמו, רק הבורא ית'. ובזה לא שייך שום חשש ופחד בבחי' פרטיות ובחי' קבלה. כי אדרבא זו העבודה היא מצוה גדולה, כי כעת אין כלי ורצון לזו העבודה, ורק אני צריך לעשות זו העבודה בבחי' "עושי דברו", לכל הפחות רוב מעת לעת. וגם להרגיש תענוג במגע, וכ"ש בזמן התורה ותפילה. וזה אין לו שום שייכות עם העבודה. ואם אני מרגיש שאני פגום וכדו', אז אני יכול לומר מה שנאמר "השוכן אתם בתוך טומאותם" (ויקרא ט"ז ט"ז). וכן יחודים אחרים, דהיינו של השם אל, אע"ג דחטא, אתדבק ביה, כאלו לא חטא כלל. והעיקר להרגיש את הבורא ולא את עצמו. ואם מרגיש את עצמו, אזי טוב לעשות ציור של מסירות נפש.
ושאלתי: דהנה כמעט אני טרוד כל היום במחשבות כאלה, ואמר לי דהנה מחשבות שלי כעת כל היום, הנה אני מרגיש רק את עצמי, דהיינו אני העובד, והצטרכות שלי מה שחסר לי. וזה להיפך ממש.
ואמר: שע"י העבודה של המגע, בחי' אשר להרגיש שסובב כל עלמין, אשר נאמרה כאן ברוב המעת לעת, יהיה לו אח"כ ג"כ נקל לקיים את התורה מבחי' "לחם מן השמים", שנאמר מקודם – ליחד כל העבודות שלי, והאמונה שהוא מן השמים, ושהוא בזכות הרבי רעיא מהימנא.