תוכן

יום א' ב' ה' שלח שנת אש"ת
אמר לי אדמו"ר שליט"א – שזה השבוע אתחזק חזרה את עבודותי הקודמות, דהיינו עבודה של כלל ופרט, וכן עבודה של חצות בדמיון וציור אמיתי וכו', ועבודה של השתוקקות יהיה היום.
וביום ב' בבוקר שאל אותי אם קיימתי מה שאמר לי אתמול, ואמרתי לו שעבודה של הדמיון לדמות להתקבל לשונא מוחלט, ולעשות נקמה, הנה הדמיון לא בא לידי הרגש. ואמר לי שהעיקר אם עשיתי בכלל ופרט, וכן בשירות ובתשבחות על העבר, היינו לקדש את העבר למעלה מן הדעת, ולהאמין שכל העבר היה טובות גדולות. ולהאמין בכל השמות הקדושים, דהיינו "אל" "רחום" "וחנון", שעל ידם התנהג עמי השי"ת עד כעת. אף שאיני מבין איך היו הטובות, ורק להאמין כך למעלה מן הדעת, וליתן שבח והודאה על זה. וכן באמצע היום לפרקים ליתן שבח והודאה, אשר עי"ז נתקדש העבר, ואז יש כח להמשיך קדושה על להבא. וגם עי"ז מוציאים מהקליפות את המעשים טובים. ועי"ז יוכל להאמין ולהמשיך את האמונה והבטחון בשמות הקדושים על להבא.
ואמרתי לו, שהנה קשה לי להרגיש ליתן שבח והודאה, לפי שאני מרגיש מטרה גדולה שאני צריך לזכות, ואני מרגיש שאני רחוק הרבה מזו המטרה. ואמר לי, שאינני רחוק בבחי' "וחנותי את אשר אחון", אף אם אינו הגון ואינו כשר. (ילקוט שמעוני שמות ל"ג רצ"ה). וכמו שאמר לי מהו שם "אל"? לשון חוזק, כמו שפירשו בזוהר: אע"ג שחטא, התדבק ביה, כאילו לא חטא כלל. וע"כ הנה הדבר לא רחוק כלל. וע"כ אמר עכשיו עוד פעם לכתוב בענין ליתן שבח והודאה, ולהאמין שכל העבר היה הכל טובות גדולות, ולהאמין שנתקיים אצלי עד כעת, ולהאמין ולבטוח בכל השמות הקדושים על להבא שיתקיים אצלי, כי התחזקות באמונה בלי השמות הקדושים הם אותיות מופשטות.
כי אם ח"ו מרגישים את כל העבר בבחי' רע, הנה הוא מונח בקליפות, וכל יום נעשית הקליפה יותר חזקה, ע"כ מוכרח להרבות בעבודה הזו למעלה מן הדעת דוקא, הן העבר והן על העתיד. ובענין... את המעשים ולהרבות בהם... שעה... בלילה, ובכל היום להיות שלם.
ביום ה' בבוקר שאלתי: עוד איזה עיקרים הישנים שאני צריך להמשיך ולא להפסיק אותם? ואמר לי, ד' דברים – היינו: א) כלי ו... ב) ודמיון וציור של תיקון חצות, שכאילו שנחרב בימיו. ג) ובשירות ותשבחות, שזה עיקר גדול. ד) ובעבודת הפרדה.