תוכן

יום א' דחוהמ"פ אמר: שאם היו מאמינים לו, היו לקבל העצה שלו – שבכל יום טוב ללכת למקוה, ולהשליך מעליו את העבר. שעבר הוא לשון "עברה", שאם הזכר הוא עבר הנה הנוקבא עברה. להשליך מעליו הן המצות והן העברות, ולא יזכור אותם כלל. ולכוין את הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם, לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם" (מיכה ז' י"ט). שאם זוכר את המצוות הנה מוכרח גם לזכור עברות, כי זה לעומת זה עשה אלקים, וקשה להפריד ולהוציא זמ"ז. וגורם להיות בעברה וכעס, כי נדמה לו שהוא עשה גם המצוות, שגם המצוות של שלא לשמה נופלות לקליפות. רק צריך לזכור ההוה שהוא המגע עם אורו יתב', והעתיד, ולשמוח ולבטוח שיהיה דרך תענוג. וצריך להאמין שכל העבר אף שהרגיש יסורים, שהכל היה לטובתו, אף שאין מבין אותם עכשיו.