תוכן

ע"ש מטות ש"ת
הס"א הנה היא מוכרחת להחזיק להקדושה. ופי' ענין הקש שפרעה גזר שכל אחד היה חייב להביא בעצמו, שקש הוא ענין קושיות, שכל זמן שיכולים להקשות קושיות, שהס"א שואלת, הנה אין לאור העליון אריכות ימים, רק "קצר ימים ושבע רוגז" (איוב י"ד א'), כי תיכף שהאור העליון מאיר תיכף לוקחת הס"א, ונמצא שזה קצר ימים, וגם שבע רוגז שלוקחת הס"א. ע"כ צריכים להתחזק להמשיך את האור, שע"י המשכת האור מתבטלות הקושיות, כי האור (שהוא אור תורה) בעצמו מבטל הקושיות של הס"א. כמ"ש "סור מרע ועשה טוב" (תהלים ל"ד ט"ו). כי אמר שאינם יכולים להבחין איזה קודם אם סור מרע או עשה טוב. ואמר שזה לא מספיק אם הוא בעצמו מביא הקושיות, רק העיקר שצריכים השראת השכינה, כי הגלות אינה תכלית, רק שצריכין לזכות להשראת השכינה הקדושה.
ופי' שבחי' לאה עדיין צריכין כדי להמית את המצרים, כי ע"י בחי' קטנות א' לבד היה מתבטל. (בחי'...מצרים,) לכן ע"י הארת לאה שהוא בחי' אח"פ דירידה ממעלה למטה, מתים המצרים, כמו שכתוב "בנגפו את מצרים" (שמות י"ב כ"ז). ובחי' רחל היא לצורך ישראל. ואז בחי' לאה היא בפנימיות ובחי' רחל היא בחיצוניות שהיא בחי' ממטה למעלה.
גם פירש שקושי השעבוד היה – שהיו צריכים להביא בעצמם קש היינו קושיות, "וגם לבנים תתנו", שלא להפחית מעבודתם כלום, ואם לא מלאו את תוכן הלבנים הנה מוכים ע"י הנוגשים, ואמר נרפים הם נרפים. הנה אז כתיב: "וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים". ותיכף שלח להם את משה לגאלם.