תוכן
ביום א' פנחס
ביאר בסוף הדרוש ה' מ"שער הכוונות" לפסח (ד"ה וענין החרוסת) – ענין החרוסת הוא זכר לטיט, ופירש טיט בסו"ה "טיט היון", (תהילים מ' ג') כמו מי שהולך בטיט – כשלוקח את רגל ימין מן הטיט נופלת רגל השמאל בטיט, וכן כשלוקח את רגל השמאל נשקעת רגל הימין בטיט, וכן חוזר חלילה. וזה היה קושי השעבוד מצרים, בחומר שהוא טיט היון, שכל מה שבנו ברוחניות לקחו הקליפות, שז"ס "פיתום ורעמסס", שכל מה שבנו נפל לקליפות.
וסיים שם – שטיט כולל ב' נוקבין, ש"היוד שבאמצע ב' הטתין עולה לכאן ולכאן". ופירש: שגם אצל אדה"ר היו ב' בחינות חוה, שמה שכתוב בתורה בנין הצלע היא בחינת חוה הקטנה שהיא בחינת רחל, שהיא בחינת מחזה ולמטה, ולכן נתקנא בה הנחש וגרם לחטא של עץ הדעת, אשר זה גרם לנשירת האיברים. אבל מבחינת חוה הגדולה היא בחינת לאה ובחינת חסדים מכוסים לא נשבר.
ופירש ג"כ שבחי' מטט"רון היא ג"כ בחי' ב' הטתין, של בחי' טיט היון. אבל נעשות אח"כ מטט–רון, שנעשה בחי' ו"ק דשכינה הקדושה, וזהו רון מלשון רינה.
