תוכן

יום ה' במדבר שנת ת"ש פה תל אביב
הנה צריכים בכל יום ובכל פעם לחדש את האמונה, ולראותה בנקיות כמו שהיא באמת, שהיא למעלה מן הדעת, וללמוד אח"כ כל התורה על אותו היסוד והנקודה. הנה ממילא יהיה בבחי' השפעה. לכן כל הלומד תורה לשמה, היינו שע"י הלימוד יזכה לבחי' האמונה בנקיות, הן באמונת השי"ת והן באמונת רבו, לכן זוכה לדברים הרבה, לפי שמקבל הכל בכלי של אמונה. שכן אסור להנות מן התורה, היינו להבין אותה בשכל החיצון, שמשמש את הגוף, שעושה קרדום לחפור, והנה ממילא שוכח את התורה. לכן צריכים בכל יום להתחיל מחדש, לחדש את האמונה, כי התורה בבחי' שמו של הקב"ה, שהיא "אורייתא וישראל וקב"ה חד הוא", מוכרחת לבא לבחי' התלבשות ממילא. לכן צריך לראות שיהיה בבחי' "לא אפשר ולא קמכוין", ולחדש את האמונה בנקיות, הן אמונת השי"ת והן אמונת רבו. ולהשתוקק רק להתיגע ולעשות נחת רוח ליוצרו, ולקבל עמ"נ להשפיע דוקא, הן במוחא והן בליבא.
ונראה לי שזה החילוק בין אברהם שהוא אב האמונה, ולכן ניצל מכבשן האש, אבל בחי' הרן שהוא בחי' התלבשות המוכרח לבא בהכרח, דכשם שמעלה או"ח למעלה כך מתפשט למטה, והא ניחא לי. כמו שאיתא, שראה – אם אברהם ניצל, הריני משלו. הנה כל כוונתו של קבלת האמונה היתה שלא בנקיות, לכן יצא ממנו לוט שהוא בחי' קליפה, וגם הוא מת. אבל אם מחדש בכל יום את האמונה ולומד התורה על נקודה הזו, אין פחד שיום השני יהיה בחי' הרן ליום של אתמול, וד"ל.