תוכן

גם פירש – למה משה רבינו לא רצה להיות הגואל, שאמר "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד' י"ג), היינו ע"י אהרן הכהן שהוא בחי' חכמה, שהוא בחי' התפשטות הדעת, שהוא בחי' שושבינא דמטרוניתא. ובחי' משה הוא בחי' שושבינא דמלכא, וע"כ היה ירא שבחינתו לא תועיל לעומת העורף של פרעה. וכמ"ש: "למה הרעותה לעם הזה" (שמות ה' כ"ב). ואמר לו הקב"ה: "מי ישום אילם" (שמות ד' י"א), היינו שהשי"ת רצה שיגאלו דוקא ע"י אמונה.
והזכיר אדמו"ר, ורימז את הגמרא, מתלמידו של ר' יוחנן שראה על הים מה שדרש ר' יוחנן בפרק "המוכר את הספינה", ואמר לו ר' יוחנן: אלמלא לא ראית לא האמנת? ונעשה גל של עצמות. כי השי"ת רצה שדוקא ע"י אמונה לבד נעבדהו.
ומשה רבינו פעל בתפילתו שאהרן יצא כנגדו, "וראך ושמח בלבו" (שמות ד' י"ד), שתהיה גם שמחה בלבו. וזה ע"י שניהם, היינו שאהרן יהיה בחי' הפה של משה, היינו בחי' התפשטות הדעת שהוא בחי' חכמה. אבל אין להבחין איזה יותר טוב, כמו שאיתא בזוהר (פרשת שלח אות י"א) שמקושש העצים מת במדבר, לפי שרצה לברר בין שני העצים, היינו בין בחי' משה לבין בחי' אהרן, לכן מת המקושש עצים ביום השבת.