תוכן

וצריכים להאמין שיש לבורא ית' נחת ותענוג (אפילו) בזמן שיש לנברא יסורים, כמו האב שרוצה שהבן שלו יהיה חכם, ורואה בבנו שיש לו יסורים קשים על ידי לימוד החכמה, והנה בודאי שהאב הוא שמח. ובזמן שהבן מתרשל בלימוד החכמה הוא מיסרו ביסורים כדי שימשיך בלימוד חכמתו. והנה בודאי שאביו הוא בשמחה אף בזמן היסורים של הבן, כי על ידי היסורים נעשה הבן חכם, ואביו רוצה שהבן שלו יהיה חכם, ויהיה יכול לעמוד בהיכל המלך. כי אז כשיהיה בהיכל המלך ויקבל ויהנה מאורו, אשר אז לא יהיה יכול לדחותו, כי מוחק שמות הקדושים, כי תורה דאצילות כל התורה כולה הם שמות קדושים, א"כ יהיה אז מוחק השם ח"ו. וע"כ דוקא בזמן ההכנה צריך להיות רגיל כ"כ בעבודה, שלא יכנס לתוך גופו כלל וכלל, בבחי' ההכרה ובמסירות נפש. והנה כל זה כל מי שהתרגל בעבודות יותר גדולות, ובעבדות יותר קשה בזמן ההכנה, הנה גם אח"כ יוכל לעשות עבודות גדולות וקשות. כי העבודה והרצון והיגיעה צריכים להיות נבלעים באברים בזמן ההכנה דוקא, עד שיהיה יכול להמשיך אורות ותענוגים גדולים, והגוף יהיה כ"כ רגיל בלי טרחא שלא יפגום, כי במקום "דאית טרחא תמן אית סט"א".