תוכן
פורים ת"ש
באמצע הסעודה פירש את הגמרא: "רבה שחטיה לר' זירא בפורים, ובעי רחמי ואחיה", (מגילה ז' ע"ב). ואמר שאגדה אין לו פשט כפשוטיה, והפשט אינו אמת. ופירש על ב' אופנים: או באדם אחד, היינו שרבה שהוא בחי' מוחין דגדלות, שחטיה לר' זירא שהוא בחי' מוחין דקטנות, היינו שבפורים שאז הוא בחי' מוחין דגדלות, שחטיה לר' זירא, היינו שנתבטלה כל הקטנות ממילא. והנה אח"כ כשרצה להמשיך בעבודה לא היה לו כח, כי ע"י הגדלות שהיא בחי' השגחה פרטית, שרואים שהכל הם טובות, ורואים תמיד את המשלח, ואז רואים שהכל היה טובות, ונתבטל עי"ז הכח לעבודה. ובעי רחמי' ואחיה, היינו כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל שם בכוונות פורים, שנהירו דקיק יש בקליפות, היינו שהרע והקטנות לא נעשו שלא לבטל אותם, רק שהם הגורמים להמשיך את הגדלות או את הטובות, אבל לא להמתיק את הרע לגמרי. "ובעי רחמי ואחיה", שע"י רחמים מרובים, אחיה, לעורר את הקטנות כדי להמשיך בעבודה. לשנה הבאה רצה ג"כ לשחטיה לר' זירא, ולא רצה ר' זירא, היינו שראה שכ"כ קשה היה לו, וע"י רחמים מרובים עורר את הקטנות, לכן היה ירא לבטל את הקטנות.
ופירש גם על ב' אנשים, היינו שרבה היה בחי' נשמה דגדלות, ור' זירא היה בחי' נשמה דקטנות, וע"י שבאים שניהם ביחד, הנה הצדיק שמבחי' נשמה דגדלות ממתיק את הצדיק בחי' נשמה דקטנות.
