תוכן

ואמר עוד, שעיקר החסרון אצלי הוא שכל הספקות וכל ההרגש אני רואה אותו בסוף הזמן ולא בתחילתו. וכן יכול להיות שעבודה של שנה הוא אצלי רק כמו של שלש שעות, וזה כל החסרון, שהנה כל העבודה היא למעלה מן הדעת, וגם איני מקדש את הזמן היינו בזריזות, א"כ אני לא מוסיף כלום על פעולות השי"ת, והוא כמו שלא עשיתי כלום. ולא יועיל ע"ז שום פחד ויראה, כי זה אצלי טבע, ואיני יכול לעשות להיפך מטבעי, היינו שאינני יכול להרגיש את הפסד הזמן, ולהרגיש שהמלאכה מרובה והזמן קצר. וע"כ נתן לי עיצה לכתוב קודם כל פעולה כמה זמן צריך לעשות זה הפעולה בערך, ואחר כל פעולה לכתוב כמה זמן עלתה זו הפעולה, ולכתוב הכל בלי שום הרגש של יסורים כל היום, כמו שאני כותב חשבון של אדם אחר שהוא פועל של השי"ת, וכותב את הפעולות. ורק בלילה אז לעשות דין וחשבון ולהתחרט ע"ז, עד שהגוף ירגיש יסורים קשים, עד שיהיה הזריזות אצלי טבע שני. וכל פעולה שאינה באה להרגש הגוף, אינה פועלת כלום.