תוכן

ביום ב' בבוקר חיי שרה ת"ש
שאל אותי: איך אצלי המצב בפרנסה? ואמרתי לו שהוטב. ואמר לי, שזהו בשביל שהתחזקתי את עצמי בבטחון. ואמר שכל היסורים הם רק הכנה לגלות את השורש של היסורים, שנאמר ע"ז "לפום צערא אגרא" (אבות ה' כ"ג), שזהו גלות השכינה. שע"י שנעשית חכמתו מרובה ממעשיו, נעשית החכמה כמו סמיכה, ואינו מרגיש צער השכינה, שהוא משא ומתן באמונה, שזהו הגורם שירבה במעשים. ופירש "והכל לפי רוב המעשה" (אבות ג' ט"ו), היינו לפי מה שמרגיש את היסורים, אשר זה גורם שירבה במעשים בכל פעם יותר ויותר. אבל אם המעשים באים על ידיעה שהוא כמו סמיכה, א"כ המעשה אינו מגלה שום צער ויסורים, שישאל – אם "נאמן בעל מלאכתך לשלם שכר פעולתך" (אבות ו' ד'), עד שסוף כל סוף הוא נופל מעבודתו. אבל אם המעשים באים על בחי' אמונה, הנה בכל פעם נולדים לו יסורים יותר קשים, ומוסיף ע"ז מעשים יותר גדולים, כי הצער השורשי גורם בעצמו שירבה במעשים, וע"ז נאמר "והכל לפי רוב המעשה". ואמר לי, שאעיין בתיקונים בתחילתו, ששם דיבר בענין, שהצדיקים רודפים אחר לחם או"פ.