תוכן

ביום א' דר"ח אלול תרצ"ט, דיברתי עם אדמו"ר שליט"א אודות מה שאיתא בספר היכלות, שאמר רבי ישמעאל: בן שלש עשרה שנה ראה אותי רבי נחוניא בן הקנה בסיגוף ובצער גדול ובסכנה גדולה, מקרא שהייתי קורא היום הייתי שוכח למחר, משנה שהייתי שונה היום, למחר הייתי שוכח. מה עשיתי? כיון שראיתי שאין התורה עומדת בי, תפשתי לעצמי, ומנעתי את עצמי ונפשי מאכילה ושתיה ורחיצה וסיכה, ועיניתי את עצמי וכו'. מיד עמד רבי נחוניא בן הקנה רבי, ולקחני מבית אבי והכניסני ללשכת הגזית, והשביעני בחותם גדול ובשבועה גדולה וכו', ושוב לא נשתכח. ופי' אדמו"ר: שהכונה מה שאמר שבכל יום היה שוכח, היינו "מהדורי אפיתחא", נכנס ויצא. וגם פי' איזה ימים מקודם, שתשובה היינו שבכל פעם הוא יוצא ושב. אבל העיקר הוא שצריכה להיות כניסה פעם אחת, ולא יצא שוב, וד"ל.