תוכן

ואמר שצריכים להרבות בחוש הדמיון ומישוש, שכבר דיבר עמי הרבה אודות זה, ואני מתרשל בזה. ואמר כי בשכל בעצמו אין שום אחיזה, א"כ מצוה גדולה דוקא לדמות דמיון, שע"ז נאמר "ותמונת ה' יביט" (במדבר י"ב ח'). ומ"ש שאסור לעשות פסל ודמות, הפירוש הוא לענין סמיכה דוקא, אבל לעשות דמיון זה אינו שום שייכות לזה כלל, ומצוה גדולה לעשות בדמיון, וכן דוקא לשמש בחוש המישוש, כי זה מצוה גדולה, ואם לאו יש עונש ע"ז. ואמר שאקבע זמן רבע שעה לעשות בחוש המישוש וכן בדמיון. ואמר שאם הייתי עושה בזה כל הזמן עד עכשיו, כבר הייתי במדרגה גדולה, כי כדי לקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים ט"ז ח') מוכרח דוקא לצייר בדמיון, כי אין השכל נתפס, שיהיה השכל ברור, הוא דוקא ע"י דמיון. וכן טוב לשמש, ומצוה לשמש, בחוש המישוש.