תוכן

גם ביאר ההפרש בין תורה, ועבודה שהיא תפילה [תענית ב' ע"א], שהרי באמת תורה היא ג"כ תפילה, רק ההפרש הוא, שתורה הוא שאין לו צורך בהתורה שע"י התורה תהיה לו יותר דבקות, אלא רק שרוצה להבין התורה בעצמה ולהשכיל בה. ותפילה הוא שרוצה להשגת התורה, כדי שיהיה לו יותר דבקות, או לזכות לדבקות שמרגיש שחסרה לו.
עוד אמר לי – שמה שנדמה שמבינים את הספר, הנה זהו כמו פוסיגרא (פוטוגראפיה), שיש שם כל הצורה בשלימות, אבל היא בלא חיות.
עוד אמר – שאין הפרש בין תורה לתפילה, כי מי שזוכה שהתורה אצלו חיות, היינו כשאינו יכול להבין וליחד איזה דבר הוא אצלו סתימה בצינורות נשמתו, א"כ זהו תפילה, וכשהשי"ת מאיר אותו, הנה אז נעשה תורה. א"כ תורה ותפילה אחת הוא. וכן תפילה...