תוכן

כ"ג אדר א' תשי"א

אין השוכן מגולה בשום מקום, אלא א"כ ישנו הרגש שהוא נמצא שם. וההרגש הזה נקרא שכינה. ובכן כשהאדם מרגיש ידידות השגחתו ית' עליו נקרא שנעשה מרכבה לשכינה, והשכינה שורה עליו. והבחינה הזאת יש לה הרבה מדרגות, הנכללין בהרבה אופנים, אשר כללותם הם ד' מדרגות:
א. אהבת סבא וסבתא לנכדים.
ב. אהבת אב ואם לבנים.
ג. אהבת אחים ואחיות.
ד. אהבת איש ואשה.

ובכל אחד מאלו גם כן נבחנים ד' מדריגות גילוי האהבה:
הא' ההסתכלות.
ב' דיבור.
ג' נשיקין.
ד' זווג יחודיות.

ובכל אלו הד' הולכין ומתגלין הניצוצי האהבה ביתר גילוי:
הכי קטן שבהם הוא ההסתכלות – שזרם הזהר של העינים נפגשים מאחד להשני, ומתגלה הרגש של אהבה בכל אחד מהם אל השני.
הב' דיבור – שנפגשים רוח של דיבורים זה בזה ומוליד אהבה (ע"ד שחז"ל מכנים את הזווג בלשון דיבור – "ראוה מדברת עם איש פלוני". כתובות י"ג ע"א).
ג' זווג דנשיקין – בזה בחינת האהבה כל כך מגולה עד שכבר אי אפשר להם להסתירה בלב, וכבר מתפרצת לחוץ.
הד' זווג דיסודות – בזה גילוי האהבה הוא בשלימות, עד שמפקיד בידה את המובחר שבמוחו.

כן אהבת השי"ת אל האדם:
א' מרגיש שהשי"ת מסתכל עליו לטובה ובוחן מעשיו ומוצא חן בעיניו.
ב' מרגיש שהשי"ת מדבר אליו ומדריכו ונותן לו את החיים ואת הטוב, ואומר לו "ובחרת בחיים". כענין שנאמר: "ה' אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך".
ג' הוא זווג דנשיקין ככתוב: "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין".
הד' מרגיש כבר שהשי"ת מזדווג עמו, ונותן לו את כל מאוויי נפשו.

וזהו ענין שהיה במצרים:
א) ראה ראיתי עני עמי אשר במצרים, זהו זווג דהסתכלות.
ב) כי פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם.
ג) כל דבור ודבור אשר יצא מפי הקב"ה סבב בכל מחנה ישראל, אל כל אחד ואחד, פנה לימינו ואמר לו: תקבלני בכך וכך מצות עשה? ואמר לו הן. פנה לשמאלו ואמר לו: תקבלני בכך וכך אזהרות? ואמר לו הן. עלה על ראשו ונשקו על פיו ועטרות וכו' שהוא ענין של סבלונות.
ד) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". זהו היחוד ראשון, והזווג האמיתי הנצחי הוא בית עולמים שיבנה במהרה בימינו אמן. כ"ג אדר א' תשי"א

אין השוכן מגולה בשום מקום, אלא א"כ ישנו הרגש שהוא נמצא שם. וההרגש הזה נקרא שכינה. ובכן כשהאדם מרגיש ידידות השגחתו ית' עליו נקרא שנעשה מרכבה לשכינה, והשכינה שורה עליו. והבחינה הזאת יש לה הרבה מדרגות, הנכללין בהרבה אופנים, אשר כללותם הם ד' מדרגות:
א. אהבת סבא וסבתא לנכדים.
ב. אהבת אב ואם לבנים.
ג. אהבת אחים ואחיות.
ד. אהבת איש ואשה.

ובכל אחד מאלו גם כן נבחנים ד' מדריגות גילוי האהבה:
הא' ההסתכלות.
ב' דיבור.
ג' נשיקין.
ד' זווג יחודיות.

ובכל אלו הד' הולכין ומתגלין הניצוצי האהבה ביתר גילוי:
הכי קטן שבהם הוא ההסתכלות – שזרם הזהר של העינים נפגשים מאחד להשני, ומתגלה הרגש של אהבה בכל אחד מהם אל השני.
הב' דיבור – שנפגשים רוח של דיבורים זה בזה ומוליד אהבה (ע"ד שחז"ל מכנים את הזווג בלשון דיבור – "ראוה מדברת עם איש פלוני". כתובות י"ג ע"א).
ג' זווג דנשיקין – בזה בחינת האהבה כל כך מגולה עד שכבר אי אפשר להם להסתירה בלב, וכבר מתפרצת לחוץ.
הד' זווג דיסודות – בזה גילוי האהבה הוא בשלימות, עד שמפקיד בידה את המובחר שבמוחו.

כן אהבת השי"ת אל האדם:
א' מרגיש שהשי"ת מסתכל עליו לטובה ובוחן מעשיו ומוצא חן בעיניו.
ב' מרגיש שהשי"ת מדבר אליו ומדריכו ונותן לו את החיים ואת הטוב, ואומר לו "ובחרת בחיים". כענין שנאמר: "ה' אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך".
ג' הוא זווג דנשיקין ככתוב: "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין".
הד' מרגיש כבר שהשי"ת מזדווג עמו, ונותן לו את כל מאוויי נפשו.

וזהו ענין שהיה במצרים:
א) ראה ראיתי עני עמי אשר במצרים, זהו זווג דהסתכלות.
ב) כי פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם.
ג) כל דבור ודבור אשר יצא מפי הקב"ה סבב בכל מחנה ישראל, אל כל אחד ואחד, פנה לימינו ואמר לו: תקבלני בכך וכך מצות עשה? ואמר לו הן. פנה לשמאלו ואמר לו: תקבלני בכך וכך אזהרות? ואמר לו הן. עלה על ראשו ונשקו על פיו ועטרות וכו' שהוא ענין של סבלונות.
ד) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". זהו היחוד ראשון, והזווג האמיתי הנצחי הוא בית עולמים שיבנה במהרה בימינו אמן.