תוכן

י"ב אדר תש"ג ת"א
כל העולמות אשר אנו מבחינים בהם מדרגות רבות וכיסויים רבים, הכל הוא בערך הנשמות. אשר המה הם המקבלים מהעולמות. לפי זה יובן לנו הכלל: " מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". כי שם יורה על השגה, ז"א כל השמות והספירות והמספרים, הכל הוא בערך המקבלים.
לכן יש לנו ג' הבחנות: א) עצמותו ית', שמזה אין אנו מדברים כלל. כי המקום שלנו מתחיל לדבר הוא ממחשבת הבריאה, ששם אנו נכללים בכח, בסוד: "סוף מעשה במחשבה תחילה". ב) מחשבת הבריאה, אנו מכנים בשם "אין סוף ברוך הוא", שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' לנשמות. והקשר הזה מובן אצלנו בסוד "רצון להנות לנבראיו", נקרא בשם אור אין סוף. וחוץ מהקשר הזה של רצון להנות, כיון שאינו מושג לנו, אין לנו שום דיבור, (ומה שאין סוף נקרא כך, הוא בסוד המלכות שבו, שאינה עושה סוף להאור שלה. משא"כ מהצמצום ולמטה, המלכות עושה סוף על אור העליון).
וכיון שכל הבחנות שישנם בהעולמות, הם רק בערך הנשמות. משא"כ העולמות לפי עצמם, המה נבחנים בסוד 'עצמות'. והנשמות המקבלים מהעולמות, נבחנים העולמות בערך הנשמות בסוד אין סוף. והטעם הוא, כי הקשר הזה שיש בין העולמות לנשמות, ז"א מה שהעולמות משפיעים לנשמות, נמשך מטעם רצון להנות לנבראיו, שזה בחי' יחס משותף בין עצמות לנבראים, והקשר הזה מכונה בשם "אין סוף" כנ"ל.
דהיינו, בזמן שאנו מדברים מהאור העליון, הוא מב' בחינות ביחד, איך מתפעל המשיג מהמושג. משא"כ כל אחד בפני עצמו אינם נכנסים תחת השם "אין סוף". אלא המושג מכונה בשם "עצמותו ית'", והמשיג מכונה בשם "נשמות", שהוא בחי' מחודשת, בחי' חלק מהכלל, בסוד מה שנטבע בה בחי' רצון לקבל, שזה נבחן לבחי' "יש מאין".
לפי זה נמצא שכל העולמות נבחנים לאחדות הפשוטה בערך עצמם, ואין שום שינוי באלקות, שהוא סוד: "אני הוי"ה לא שָניתי". ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות, וכל מיני לשונות הכי זכים, אינם נמצאים בהם עצמם, והכל נבחן בשם עצמותו ית'. אלא כל הספירות וההבחנות באות ביחד עם האדם המשיג את האור העליון. כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע, בסוד "רצונו להטיב", ונתן לנו את החושים האלה, ז"א לפי מה שהחושים שלנו מתפעלים מהאור העליון, בשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות.
אשר החוש הכללי שלנו מכונה בשם רצון לקבל, ובשיעור הקבלה אנו מבחינים הרבה חלקים ופרטים, עליות וירידות והתפשטות והסתלקות. כי הרצון לקבל כבר נקרא בחי' נברא, ובחינת מחודש, יש מאין. לכן דוקא ממקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל, אז מתחיל הדיבור של החלקים, היינו בשיעור ההתפעלות. שכל זה כבר נקרא יחס משותף בין אור העליון להרצון לקבל, וזה מכונה בשם "אור - וכלי". משא"כ באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, מטעם שאור בלי משיג הנקרא כלי, נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור, משום שלא ניתן להשגה. ובמקום שאין השגה, איך אפשר לדבר מדבר שלא משיגים.
היוצא מזה: מה שאנו קוראים אור וכלי ברוחניות, בזמן שהם רק בכח, נקרא בשם "אין סוף" שמטרם צמצום העולמות, שנבחן לשורש, היינו שבחינת כח תביא לידי פועל. ויש הרבה עולמות והבחנות, המתחילים מהצמצום עד עולם העשיה, אשר שם נכלל הכל בכח, אשר המשיג ישיג כח הפועל, ז"א אשר אצל המשיג נקבעים הרבה פרטים כאלו בפועל ממש.
מזה נבין שמה שאנו אומרים שהשי"ת יעזור לנו, או שהשי"ת ישלח לנו ישועה ורפואה, או שהשי"ת נתן לי במתנה, השי"ת שלח לי מסחר טוב וכדומה. יש בזה ב' הבחנות: א) הבורא ית'. ב) דבר הנמשך ממנו. בחינה הא' נבחנת לעצמותו ית', שבזה אסור הדיבור, מטעם שלא נשיג אותו. ובחינה הב' היא הבחינה הנמשכת ממנו, ונבחן לאור המתפשט, הנכנס לכלים שלנו, ז"א לרצון שלנו; ונבחן לאין סוף, היינו הקשר שיש להבורא ית' עם האדם התחתון, מה שהבורא ית' רוצה להנות. שהרצון לְהַנוֹת נבחן לאור המתפשט ממנו, שבסופו מגיע לרצון לקבל, ז"א שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט. נמצא, האור המתפשט הוא נבחן בשם אין סוף, אשר האור המתפשט הזה הבא לידי התחתון, הוא בא ע"י כיסויים רבים, שהתחתונים יוכלו לקבלם.
נמצא אשר כל ההבחנות והשינויים הם נעשו דוקא בהמקבל, ז"א לפי מה שהוא מתפעל מהישועה, וכל השמות והבחנות הרבות שיש בעולמות הם נקראים בערך שהתחתון מתפעל. אשר אז נבחנות בחינות רבות בכח, והתחתון מתפעל מהם, נבחן אשר הבחינות רבות והפרטים הרבים הם בפועל.
ז"א שהמשיג והמושג באים ביחד, שבלי משיג אין שום צורה להמושג, דמי יקבל הצורה? כלפי המשיג - הלא אינו בעולם. וכלפי המושג בעצמו, איזו צורה שהם מקבלים, דבר זה לא ניתן להשגה. לכן אם אין השגה בעצמותו ית' ואין ח"ו שם לדמות שום חושים, אם כן איך אנו יכולים להגיד שהמושג יקבל איזו צורה בערך עצמו, אם בעצמותו אין לנו שום השגה. אם כן אין לנו ממה לדבר, רק מחושינו, עד כמה שאנחנו מתפעלים מהאור המתפשט.
וזה דומה כמו שאנחנו מביטים על שלחן, אז לפי חושינו אנו מרגישים שזה דבר קשה בחוש המישוש, וכן יש לו מדת אורך ורוחב וכו', והכל לפי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשלחן הזה יהיה נראה כן, באותן הצורות שאנחנו רואים, בעיני מי שיש לו חושים אחרים, דהיינו בעיני מלאך, שבטח כשהוא מביט על השלחן אין לו בהשלחן הצורות הללו, אלא הוא רואה לפי חושיו. לכן אין לנו לומר ולקבוע שום צורה על השלחן בערך המלאך, מטעם שאין אנו יודעים את חושיו של המלאך.
היוצא מזה, כמו שאין לנו שום השגה בו ית', ממילא אין לנו לומר איזו צורה יש להעולם בערכו ית'. רק אנו משיגים בהעולם מושגים בערך חושינו והרגשתנו, וכך היה רצון הבורא ית', שאנחנו נשיג כך בהעולמות. וזה פירוש, אין השתנות בהאור, אלא כל תלוי בכלים. היינו בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון והחושים שלנו.
נמצא שעל אותו דבר רוחני שהרבה אנשים מביטים, כל אחד משיג לפי הדמיון והחושים שלו, לכן כל אחד יראה צורה אחרת. וכמו כן באדם ישתנה הדבר לפי זמניו, לכן הוא יראה מפעם לפעם צורות אחרות. מטעם הנ"ל שהאור הוא פשוט, אלא כל ההשתנות היא בסיבת הכלים.