אלפיים שנה מטרם שנברא העולם
כאשר רצה הקב"ה לעשות את העולם, כל האותיות היו עוד סתומות. ואלפיים שנה מטרם שנברא העולם, היה הקב"ה מסתכל ומשתעשע באותיות. ... בעת שהקב"ה, שהוא בינה, רצה להוציא את הזו"ן שהם נק' עולם, היו עוד האותיות, שהן הכלים של זו"ן, שנקראים אותיות, סתימין שהיו נכללות בגה"ר שהן או"א, ולא היו נודעים. וחכמה ובינה נק' ב' אלפין שנין, ... עד דלא ברא עלמא, הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו, כי אז היו הזו"ן לבחינת מ"ן בהב' אלפין שנין, שהם חו"ב.