תוכן

יום ראשון ר"ח כסלו תשמ"ה
ב"ה יום ראשון ר"ח כסלו תשמ"ה לסדר:
והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה
ישמחו החברים ויגילו התמימים, ידידים אהובים יגילו בראותם דברים נחמדים, מאמרים שכתב כ"ק אאמו"ר ז"ל.
ואני אנא אני בא, לספר בשבחו של כ"ק אאמו"ר ז"ל, אשר שיחותיו ודבריו הקדושים, מאירים בדורנו זה, דור ההסתר והחשכות. ובענין זה של הסתר וגילוי שמעתי מפה קדשו, בערב סוכות שנת תש"ג בירושלים, בעת שנכנס לסוכה לראות אם היא עשויה כהלכתה.
ואמר: שיש ב' בחינות בסוכה, א. ענן. ב. פסולת גורן ויקב.
וביאר:
א. ענן. הוא הסתר דוגמת הענן המסתיר את השמש. ואם האדם יכול להתגבר על בחינת הענן, הוא זוכה אחר כך לענן הכבוד, שהוא בחינת אתערותא דלעילא.
וזה בחינת מ"ן דאמא הנוהג בשיתא אלפי שני, שהוא בחינת סוד, שעדיין לא הגיע לטבע, הנקרא פשט. ובחינת ענן הכבוד הוא על ידי האתערותא דלעילא, וזהו בחינת אלף השביעי מבחינת שיתא אלפי שני, שהוא כאשר זכה לכך מבחינת הפרט, שכידוע, הכלל והפרט תמיד שוים הם, אבל הוא נקרא מ"ן דאמא ענני הכבוד.
ב. פסולת גורן ויקב הוא בחינת מ"ן דמלכות המתוקנת דווקא על ידי אמונה. הנקרא אתערותא דלתתא. והוא בזמן שהאדם מוכשר מצד הטבע, היינו, בחינת עצמו שזה נקרא מ"ן דנוקבא, והוא בחינת אלף השביעי. הנקרא "וחד חרוב" (כמאמר חז"ל "שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב") כי לית לה מגרמי ולא מידי, שהיא בחינת מלכות.
א"כ יש בחינת אלף השביעי שהוא בחינת וחד חרוב. ויש בחינת אלף השביעי שמבחינת שיתא אלפי שני, שהוא בדרך פרטי.
ההבדל בין דרגות אלו הוא בזה, שהשפע המושג בבחינת גורן ויקב, הוא בחינת הטבע היינו על ידי עצמו, ודווקא אם הוא מוכשר לקבל השפע, הוא מקבלו.
אבל בחינת ענני כבוד, שהוא עניין אתערותא דלעילא, למעלה מהטבע הוא יכול להשיג אף שאינו מוכשר. כי השפע בא מצד העליון. בסוד "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם".
ואם האדם מתקן את בחינת פסולת גורן ויקב, בחינת מלכות מ"ן דנוקבא, שהוא בחינת אלף השביעי זוכה לאלף העשירי. שהוא בחינת ג"ר. ונשמה כזאת יורדת לעולם באחת מעשר דורות. עד כאן תוכן דבריו הקדושים.
מדברי קדש אלו, יכולים להבין את גודל נשמתו של אאמו"ר זצ"ל, ובאיזה מדרגה הוא היה בעת אמירתם. כי כמה פעמים אמר לי שמימיו לא אמר דברי תורה מטרם שהשיג את הדברי תורה מפנימיות המדרגה.
ולהבין את דבריו באפס מה, יש לפרש: שיש עניין שיתוף מדת הרחמים בדין, הנקרא מ"ן דאמא, שהיא בחינת בינה שהם כלים דהשפעה, זאת אומרת שנעשה תיקון של שיתוף עם מדת הרחמים, בכדי שיהיה יכולת לתחתונים להגיע למדת לשמה, כמו שמובא בפתיחה לחכמת הקבלה (אות נ"ז נ"ח) שאם היה נברא האדם מבחינת מלכות לבד, הנקרא מדת הדין, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היו לו ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה כלום.
לכן הקדים מדת הרחמים שהיא בינה, למדת הדין שהיא מלכות. ועל ידי זה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחינה ד' שיהיה כלול גם ממדת השפעה.
ועל ידי שיתוף מדת הרחמים בדין נעשה הצמצום ב', שלא יכול להאיר רק ו' ספירות הנקרא שיתא אלפי שני.
אבל באלף השביעי יתבטל ענין הצמצום ב', ויאירו שוב כל העשר ספירות במדרגה, וזה נקרא אלף העשירי. משום שמאירים בו כל העשר ספירות, היינו גם בחינת ג' ראשונות.
אבל בחינת שיתא אלפי שני הנקרא ו"ק, נתחלקו המדרגות, היינו שיכולים להשיג רק שש ספירות המכונים חב"ד חג"ת דכלים, אשר בתוכם מאירים רק חג"ת נה"י דאורות, וזה היה מאיר בעולם הנקודים בזמן הקטנות. ואחר כך כשהיה מאיר הגדלות, והתבטל הצמצום ב', אז לא היה להם הכח לקבל האורות, בעל מנת להשפיע, והיו בעל מנת לקבל, לכן נשברו.
וכתב האריז"ל בע"ח שער הנקודים. שסיבת השבירה היתה, מטעם שהיו אורות גדולים וכלים קטנים, ולא יכלו לסבול הארות.
ואאמו"ר ז"ל בתע"ס חלק ז' מפרש: היות שהאור היה גדול יותר מדי עד שלא יכלו לקבל אותו בעמ"נ להשפיע לכן נשברו.
וע"כ אומר האריז"ל, שכלים דפנים וכלים דאחוריים נשברו יחד ונתערבו זה בזה. ומהכלים שנשברו, יש כלים שאפשר לברר, והם מתבררים ומתתקנים ע"י עולם האצילות.
וכן אומר, אשר מה שמבררים, הוא רק כלים דפנים, ומזה יצא הקטנות דאצילות.
והגדלות דאצילות מבררים רק מה שהכלים דפנים נכללו מהכלים דאחוריים. אבל המלכות בעצמה נגנזה ברדל"א.
ובאר שם. כלים דפנים: הם כלים דהשפעה. ובכלים אלו יכול להאיר רק אור דחסדים. וזה נקרא קטנות, כי מאיר במדרגה חב"ד חג"ת דכלים, וחג"ת נה"י דאורות. וחסר נה"י דכלים וג"ר דאורות.
כלים דאחוריים: נקראים כלים דקבלה שהם צריכים לאור החכמה, המכונה אורות דג"ר, שהם אורות דגדלות.
ואומר האריז"ל, שכלים אלו לא יתבררו בשיתא אלפי שני. וז"ס מלכות נגנזה ברדל"א.
ושואל באו"פ, אם אין שם כלים דקבלה, איך יש גדלות, שהוא אור החכמה באצילות?
ומשיב, שגדלות דאצילות אינם מכלים דאחוריים בעצם, אלא שגדלות דאצילות הם כלי השפעה מבחינת מה שנכללו מכלים דאחוריים בעת שנשברו ונפלו לבי"ע.
לכן גדלות דנשמה הוא מהכלים דפנים שנכללו מכלים דאחוריים שנשארו בבריאה. ומכלים דפנים שנכללו ביצירה. על ידי שמבררים אותם, מושפע אור החיה באצילות. וכשמבררים הכלים שנכללו בעשיה, מושפע לעולם האצילות מוחין דיחידה.
אבל באלף השביעי נקרא חד חרוב, היינו שצמצום ב' יתבטל ויאירו כל הע"ס. משא"כ אלף השביעי בבחינת שיתא אלפי שני, לא נקרא חד חרוב, משום שהצמצום ב' לא מתבטל, אלא הוא נשאר. והגדלות דאצילות הוא רק על ידי שכלי קבלה עולים למקום אצילות.
נמצא, שבי"ע במקומם שיצאו לחוץ, מטעם צמצום ב', עדיין הם מצומצמים. והע"ס מאירים רק במקום כלים דפנים הנקרא מקום אצילות.
נמצא, שבי"ע במקומם שיצאו לחוץ, מטעם צמצום ב', עדיין הם מצומצמים. והע"ס מאירים רק במקום כלים דפנים הנקרא מקום אצילות.
ולפי הנ"ל יכולים לפרש: אלף השביעי הוא מה שמאיר בחינת הג"ר בשיתא אלפי שני. וזה כוונתו במה שאמר שיש אלף השביעי מבחינת שיתא אלפי וכו' והוא נקרא מ"ן דאמא, היינו כלים דפנים שהם כלים דהשפעה שממשיכים בחינת ג"ר בכדי להשלים את הע"ס. וזה נקרא אח"פ דעליה.
ומה שאמא היא בחינת אתערותא דלעילא, אפשר לפרש על פי דברי האריז"ל במבוא שערים (שער ב' ח"ג פ"ט) וז"ל: "בפעם הראשון עלו המיין נוקבין שלא על ידי זו"ן באו"א" וכו'.
ומפרש אאמו"ר ז"ל טעם הדברים, היות ואח"פ דאו"א מונחים בגו"ע דזו"ן, לכן כשהעליון מעלה את האח"פ שלו עולים גם גו"ע דזו"ן.
וזה נקרא אתערותא דלעילא, שהוא על ידי העליון, אבל זו"ן על ידי עצמם אינם יכולים לעלות.
וכאשר התחתון עולה לעליון, הוא מקבל שם בחינת השפעה, שהוא בחינת עליון, שהוא ענין שתוף מדת הרחמים בדין, והוא מטעם שמלכות מדת הדין נכללה בבינה, מדת הרחמים, שענינו הוא כלים דהשפעה שזהו מדתו של הבורא, שהוא כולו להשפיע.
נמצא לפי"ז, שבכדי לקבל את הכלים דהשפעה הוא ע"י העליון, וזה נקרא אתערותא דלעילא, היינו שהעליון מעלה את התחתון כדי שיקבל כלים דבינה, שהיא כלים דהשפעה שנקרא מדת הרחמים.
ואח"כ בפעם השני, היינו לאחר שכבר יש לו כלים דהשפעה, הוא עולה מעצמו בכדי לקבל כלים דקבלה, הנקרא מדת הדין. וזה נקרא אתערותא דלתתא. ועי"ז משיג בחינת ג"ר שהוא נקרא אלף השביעי.
ואין זה אלף השביעי ממש. היות ומלכות נגנזה ברדל"א. אלא שהוא אלף השביעי מבחינת שיתא אלפי שני שהוא עדיין מ"ן דאמא הנקרא מלכות הממותקת בבינה.
וזה מה שכתב בזהר (בראשית חלק ב דף קנב אות קעא): ובגין דא אמר, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דנטיל עצה מניה, דלא אית ליה תניינא ולא שותפא" וכו'.
ואאמו"ר מבאר שם בסולם וז"ל: "ובגמר התיקון כשיתגלה הכתוב היתה לראש פנה, אז אתמר, ראו עתה כי אני אני הוא, המלכות מכונה אני, וכיון שהמלכות דצמצום א' תקבל הזווג הגדול, יתגלה בעולם כי אני שבשתא אלפי שני שהיתה משותפת במדה"ר, ועצמותה היתה נעלמת, אנ"י הוא, דהיינו אנ"י דצמצום א', שהיא גילוי עצמותה של המלכות, ואין אלקים עמדי, דלית לי תניינא דנטיל עצה מניה, כי אנ"י המגולה בשתא אלפי שני היתה צריכה למדרגה שניה, דהיינו לבינה, לקבל ממנה עצה, דהיינו תיקון, משא"כ עתה איני צריך לקבל עצה משני, כי אני מושלמת בכל צרכי מעצמי, ולא שותפא שאין לי עוד שתוף דמדת הרחמים, בהיות הדין שלי מתוק במתיקות השלימות. ולא חושבנא פירוש, המסך המשותף במדת הרחמים דבינה מכונה בשם חשבון, כי חשבון הוא מלשון מחשבה, שהוא שם הבינה הממתקת את המסך, ואומרת שמעתה אינה צריכה עוד לחשבון הזה", עכ"ל.
וזה חילוק בין אלף השביעי מבחינת שתא אלפי שני, לאלף העשירי.
ואנן מה נענה אבתריה, שומעי לקחו, אשר זכינו לראות אפס מה קצה גדלותו, והאיך נוכל לעלות בהר ונגוע בקצהו להתקרב לרום מעלותיו. חדושיו ודברי תורתו הקדושים מאירים כיום אמירתם.
ע"כ אמרתי מה נכבד היום בהגלות לאור עולם ספר זה, ממאמרי אאמו"ר ז"ל. ויה"ר שדבריו הקדושים יפעלו עלינו להתקרב ולילך בדרכי עבודת השי"ת.
ברוך שלום באאמו"ר
יהודה ליב הלוי אשלג זצ"ל