תוכן

כא) והנה זה הוא בענין הנפש, כי היא נעשית מ"נ לזווג זו"ן, אבל מי שיש לו בחי' נשמה, הנה יעורר ב' מיני זווגים. כי עם נפשו, יעורר מ"ן לזווג זו"ן. ועם נשמתו, יעורר זווג עליון דאו"א, ושם יעלה נשמתו בבחי' מ"נ. וז"ס מ"ש הקב"ה למרע"ה, על הריגת ר"ע ע"ה,וא"ל, כך עלה במחשבה. פי': כי ע"י ההריגה ההיא, עלתה נשמתו בבחי' מ"ן, אימא לגבי אבא, הנקרא מחשבה וכנזכר בכונת ק"ש דשחרית דחול, כי זווג דקריאת שמע שהוא של או"א, אי אפשר לעשות ולהעלות שם מ"נ, רק ע"י הריגה ממש, ואין די לו שימות במיתת כל בני אדם. ובזה יתבאר ענין הפסוק ונכרתה הנפש ההיא כו'. כי הנה הנפש חצובה מן המלכות כנודע, ובעת פטירתה חוזרת שם לשרשה, ומעלה שם מ"נ. אבל אם הוא רשע, נכרתת הנפש ההיא מן שרשה שבמלכות, ואינה עולה שם בעת פטירתו בסוד מ"נ, ונכרת משם, ונופלת למטה.