תוכן

יב) ובזה יתבאר דברי חז"ל, כי הנה נודע, כי המוחין דז"א הנרמזים בב' אותיות י"ה, אשר בהוי"ה שבו כנזכר, הנה הם מתלבשים תוך נה"י דאימא, שהם הלבושים שבה, והם דינים כנודע, והם בחי' הדם, המתפשט תוך שס"ה גידים שבז"א להחיותו, כי הדם הוא מן אימא, וכנזכר באורך בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים. ונמצא, כי גם המוחין אשר בתוכם הם דינים, לפי שהם אורות מלובשים ומכוסים תוך נה"י דאימא, שהם גבורות, ולכן מתחברים המוחין הנקראים י"ה, עם שמי, ונעשים שס"ה לאוין, שהם כנגד הדם שבשס"ה גידים כנזכר. אבל ב' אותיות ו"ה, הם גופא דז"א, מתפארת ולמטה, ושם בת"ת מתגלים האורות של חסדים, ואף הגבורות נמתקות עמהם כנז"ל, כי כבר נשלמו הנה"י דאימא, ואינם שם, ולכן הם רחמים, ושם נרמזו הרמ"ח מ"ע, באותם החסדים המגולים אשר שם, ונתחברו עם ב' אותיות ו"ה, אשר שם מקומם כנזכר.