תוכן

ו) גם כונה גדולה מכלם, והיא הנזכרת בהקדמת ספר התיקונים ובמקומות אחרים רבים, כי יכוין האדם שאינו עושה אותה המצוה כעבד המשמש את רבו ע"מ לקבל פרס, אלא כבן שכל כונתו לעשות רצון ונחת רוח לאביו שבשמים. ואין ענין זה מתקיים, אלא במי שיודע כונת התפילה והמצות, ומכוין בעשייתם לתקן עולמות העליונים, וליחדא שמא דקב"ה עם שכינתיה. ואין כונתו לקבל שכר העוה"ז, ואף לא לתועלתו הנמשך לו לעוה"ב. וכמ"ש בזהר פרשת משפטים, בר"מ דף קי"ד ע"ב, על מרע"ה, וז"ל, בתר דהדרת בתיובתא, אסתלקת בבינה, אילנא דחיי. ובגינה את זכי לאת ה', בגין דאשפילת גרמך אבתרהא בתיובתא לאהדרא לה למארה, ולסלקא לה מגלותא, ולא לקבלא אנת אגרך כו'. גם שם דף קי"ח ע"א, אמר בוצינא קדישא, ר"מ, זכאה אנת, בג"ד אנת מתקן בחבורא חדא דרמ"ח פקודין, לאמלכא ליה לקב"ה על כל איברים דשכינתא, בכל פקודא ופקודא, ולית את חייש ליקרך, זכאה חולקך. דכגונא דאנת מליך לקב"ה בכל איברים כו', הכי עביד קב"ה לשריא שמיה עלך, וימלכינך על כל עילאין ותתאין כו'. ואף גם בעסק התורה, אל יחשוב שעוסק בתורה כדי שידע מה שיש בה, אלא שעוסק בה כשור לעול וכחמור למשאוי, לקיים מצות בוראו, וליחדא קב"ה בשכינתיה, ע"י מצות עסקו בתורה.