תוכן

א) דע, שכל נצוצי נשמות מכל נשמה ונשמה, מחוייבת לקיים כל תרי"ג מצות, אם לא אותם שאין בידו יכולת לקיימם, כמו מעשה הקרבנות כלם, שאינם נוהגים אחר החרבן, וכיוצא בהם, כמו מצות יבום וחליצה, או גט, או פדיון בן בכור. שדברים אלו אינם ביד האדם, ואפילו ענין הגט, אינו מחויב לגרש לאשתו, אלא אם לא תמצא חן בעיניו, מחמת שאינה הגונה במעשיה. שאל"כ, אדרבא מזבח מוריד עליו דמעות, וכיוצא במצות אלו. אבל כל השאר חייב אדם לקיימם, ואפילו אותם שאינם חובה על האדם אלא בהזדמן, כגון מצות שלוח הקן, שאינו מחויב לרדוף אחריה, אלא כי יקרא קן צפור, שהוא דרך מקרה, וכיוצא בזה. עכ"ז צריך האדם לחפש אחריהם ולעשותם, כי כל זמן שלא השלים התרי"ג מצות שהם כנגד רמ"ח איברים וגידי נשמתו, הנה נשמתו חסרה מן האיברים, ונקרא בעל מום. ועליו נאמר, כל אשר בו מום לא יגש. וזה נזכר ומפורש בספר התקונים, תיקון ע' דף קל"א ע"ב, שאין לו תיקון, עד שיחזור בגלגול, וישלים כל התרי"ג מצות. וז"ל, זכאה איהו מאן דשריא ליה בכל אבר ואבר דיליה, למעבד ליה אתר דלישרי ביה, ולאמלכא ליה בכל אבר ואבר, דלא יהא אבר פנוי מיניה, דאם חסר חד דלא שריא עליה קב"ה, בגין ההוא אבר אתחזר לעלמא בגלגולא, עד דישתלים באברים דיליה וכו'. ובשער הגלגולים הארכתי בענין זה ע"ש.