תוכן

ועתה אבאר לך כוונה אחת כללית על התפלה, והיא מה שהוזכרה בהיכלין דפרשת פקודי בספר הזוהר. וסודה בסוד זיווג בי"ע עם האצילות. והענין, כי מה שאנו מכוונים בתפלה לעשות הזיווגים באצילות - אינו עיקר הכונה, כי שם הכל הוא אלהות ואין שייך בו שום פגם ופירוד1. אבל עיקר הכונה - לקרב הנפרדים לשורש, כי בנפרדים, שם

יכול להיות פירוד ביניהם לשורש. והתיקון הוא לקרבם, כי אז מתגלה היחוד. ועל כן הקרבן היה קרב מבהמה, שסודה בריאה, כי זה היה כל תיקון הקרבן - לקרב העולמות התחתונים לשורש.

וסדר הכונה - בסוד ההיכלות, היינו לקרב כל הרוחין והנפשין, שהם נפרדים, עד שיעשו אחד, ויתחברו בנשמה, שהיא אלהות. ואחר כך היא תזדווג עם האצילות, בכללות כל התחתונים נכללים בה2. ודבר זה נתבאר בארוכה בפירוש מאמר "ארימת ידי בצלו", והוא בפירוש האדרא עיי"ש3, ותמצא הכל מבואר על נכון. ועתה די לסדר הכוונה כפי מה שנתבאר שם.

הנה הזיווג הזה נעשה בסוד מ"ב זיווגים. והיינו שיש מ"ב דמ"ה, והוא כללות עולם האצילות בסוד זכר. ויש מ"ב אחר בסוד הנקבה, והוא בכבוד של בריאה, שה"ס נשמה הכללית הנ"ל. וזהו השם אאדלנהיי"ם, בוכ"ו אכדט"ם כוז"ו

השתפ"א ב"ם במוכ"ן מצפ"ץ מצפ"ץ4. ויש בו מ"ב אותיות גם כן. ובהתחברם5 - מקבילים חלק אל חלק על ידי א"ס ב"ה המזווגם ומיחדם. ומכח חיבורם יש מ"ב אחר, והוא שם מ"ב דאנא בכח, ובתוכו ההויו"ת, שעל ידם נבראו כל דברי העולם, בסוד ז' הבלים, כמ"ש בתיקונים. והנה הזיווג הזה3 הוא בסוד חיבור הוי"ה אדנ"י. כי זיווגי האצילות הם בסוד הוי"ה אלהי"ם, והם סוד השם וכינוי4, ונקראים זיווגי האמצע - מה שעומד בין הרישא והסופא. וס"ז6: "אני ראשון ואני אחרון" וגו' - אני ראשון בסוד הרישא, ואני אחרון - בסופא, ששם הכל אחד בשלמות8, ואין חילוק שם וכינוי. "ומבלעדי אין אלהים" - זה בזמן שליטת האמצע7 שבו יש ענין שם וכינוי9, שגם שם הכל הולך אל היחוד. כי האמצע בהשלימו פעולותיו, היינו שהשם אסף אליו כל מדרגות הכינוי והפכו אליו, אז ממילא נשארו, הרישא והסיפא מחוברים, כי חזר הכל כמו שהיה מתחלה - הכל שלימות אחד בלי חילוק מדרגות.

וזיווג אצילות ובי"ע הוא בסוד הוי"ה אדנ"י, כי שם הוי"ה הוא באצילות בסוד זכר, ושם אדנ"י הוא הכבוד היורד בבי"ע, והוא לנשמה להם. ובהתחבר אלו הב' שמות ביחד בזיווג זה, אז נקרא שנתחברו "רישא וסופא" - והיחוד מתגלה. כי זה עיקר הכבוד של המאציל ב"ה: שהתחתונים, שבהם היה יכול להיות פגם, שתתגבר בהם הקדושה כל כך עד שיוכלו להתייחד בשורש בסוד זיווג. וה"ס: "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו". וה"ם גם כן של הפסוק: "וכבודי לאחר לא אתן", כי הלא בהזדווג אצילות עם בי"ע, אז אצילות נחשב לט' ספירות, והוא בסוד א"ח דאח"ד, והכבוד בסוד ד'. ואז נשלם היחוד בשלמות, והס"א אינה יכולה לשלוט על הכבוד של בי"ע בסוד אח"ר ח"ו, אלא הכל ביחוד אחד.

והנה הז' היכלות כ"א יש להם פעולה בפני עצמו: לבנת הספיר - כחו לפשט האורות ולהאירם אל התחתונים, לכן נקרא ספיר, כי כמו אבן טובה ספיריית שבהכות האור בה היא מתנוצצת לכמה גוונים, כך הרוח בהיכל זה מאיר האורות ומפשטם לכל צד. עצם השמים, הוא בסוד זוהר האורות שמזדהרים לפי התחתונים, ומשם לוקח היכל לבנת הספיר10. ויש בהם בחי' עצמיותם של אורות שעומד בלי שינוי, אלא שיש ענין הוד, והוא זיו המתנוצץ בכח לפי התחתונים, לא לפי העליונים. ותדע באמת כי נוגה ועצם השמים הם בסוד נ"ה, והם תרי פלגי גופא, ובכל אחד יש כללות שניהם. והיינו כי נוגה הוא בסוד נצח, והוא ראשית האורות בהתפשטם לצורך התחתונים, ושם הוד משתוה לנצח, ומחזיר התעוררות התחתונים אליו11, ולכן אין בו גוון כלל. וסודם בשיעור קומה - מראשית הירכים עד הברכים. אבל עצם השמים הוא מן הברכים ולמטה, ושם נצח משתוה להוד. ונצח עושה עצם האורות העומדים בלי השתנות, אלא שהתחתונים ממשיכים להם ההוד והזיו בכח. בהיכל זכות שם יש הדין. בהיכל אהבה שם מתחילים אורות זיווג הכללי להאיר, והם סוד השדיים הנמצאים שם. והסוד: כי בהיכל רצון שם נעשים הנשיקין של שני שמות הוי"ה אדנ"י, בסוד; וישק יעקב לרחל, ואז מאירים השדיים בהיכל אהבה, ומשם בהיכל זכות, ומשם ואילך הם ההיכלות המתפשטים אורות לתחתונים כנ"ל12. בהיכל קודש הקדשים בו תלוי היחוד, כי גם הרוח שבו הוא סתום הרבה, 

שכמעט שהוא מבחי' האלהות עצמו13, אע"פ שהוא נפרד, כמבואר במאמר שהזכרתי למעלה "ארימת ידי בצלו" וכו'.

וכשכל הרוחין והנפשין מחוברים בהיכל ק"ק, אז הוא זמן חיבור כנ"ל בסוד המ"ב זיווגים. ושרש הכל הוא השם משולב אדנ"י באלהי"ם, כי לצורך הוצאת המוחין לעבודה14, מאיר באדנ"י שהיא נוק' - שם אלהי"ם, בסוד אלהי"ם אימא המקננא בבריאה. ובסוד הט' אותיות אלה של זה השילוב יוצאים הט' שמות, היינו זה השילוב - שם אחד, ואחר כך הח' שמות האחרים כנ"ל. והשם הראשון15 סודו התפשטות האלהות לנשמה בהיכל ק"ק, וממנו מאירים האחרים, להיות לנשמה16 מחזקת ותומכת כל העולמות כולם.

וצריך לידע, כי קודם לבא לכוונה הנ"ל של זיווג אצילות עם בי"ע בסוד יהו"ה אדנ"י17,בתחילה צריך לכוון בזיווג נשמה וגוף18, היינו אצילות כולו - נשמה, ובי"ע - גוף אליו; ואחר כך הזיווג הנ"ל. וזה כי ג'  סדרים הם לזיווג:

סדר א) ששם יהו"ה מתחלק בד' עולמות אבי"ע, וכל הזיווגים נעשים באצילות. ושאר העולמות נעשים כנפים לנוק' בעת הזיווג, ואחר כך מקבלים השפע הראוי להם. אבל אין להם שום שייכות בזיווג, כי כולו באצילות. ועל פי הסדר הזה הם כל הכוונות שסידרתי עד עתה19.

סדר ב) שהאצילות נחשב כולו לנשמה, ובי"ע לגוף. וכאן נקרא שבי"ע נכנסים בענין הזיווג, כי לנשמה צריך גוף שיהיה חיצוניות אליה. אבל עדיין אינו נקרא שיהיו בי"ע עקריים בזיווג, כי עדיין עיקר הכל בנשמה, והגוף טפל לה.

סדר ג) והוא היותר שלם ועיקרי, שהאצילות בגוף ונשמה שלו, יזדווג בבי"ע בגוף ונשמה שלהם. ועתה נקרא שבי"ע הם עיקרים בזיווג, כי הם כמו האצילות, אלא שזה זכר וזה נקבה. 

ושורש הג' סדרים אלה הוא מושרש בעיקרי החכמה הנפלאה, והם מבוארים במאמר "ארימת ידי בצלו" ע"ש, ותשמע נפלאות תמים רעים. אשרי העם שככה לו - עד היכן מגיע עבודת בני אדם, סוד ה' ליראיו.

1 ובהיות שאין פירוד, ממילא אינו תכלית היחוד.

2 ראה ענין זה - במלים אחרות, בדרך ה' (ח"ד, ו, י): שאולם הנבראים כולם משתלשלים ובאים מדרגה אחר מדרגה  מן הכחות השרשיים עד הגשמים. ואולם גזרה החכמה העליונה שלהיות הנבראים כלם מקבלים השפע מלפניו ית', יהיו תחלה מתקשרים זה בזה מלמטה למעלה, התחתונים בעליונים מהם, והעליונים בעליונים יותר, וכן עד"ז עד הכחות השרשיים, והם יתלו בו ית', (-בהיותם נכללים בהיכל ק"ק), ויושפע להם שפעו" עכ"ל. עוד שם: "ובאותו השבח וההלול (-ברכות ק"ש ) מתעלים מדרגות הבריאה מלמטה למעלה עד התקשר הכל במדרגה היותר עליונה (-בהכבוד), ואז נקשר הכל ונתלה באורו ית', ונמשך השפע לכל הברואים. והוא מה שנעשה בתפלת שמונה עשרה".

3 ראה אדיר במרום מעמ' תיח והלאה. ומאמר סוד היחוד (גנזי רמח"ל מעמ' רסד והלאה). [מאמר זה, הוא כעין קיצור ותמצית ממה שמבואר בארוכה באדיר במרום במאמר ארימת ידי כו'].  

4 ראה בגנזי רמח"ל עמ' שנ"ו. ועוד שם עמ' שנד, בענין ההיכלות דלקמן.

5 מ"ב דאצילות עם מ"ב דבריאה.

3 דאצילות עם בי"ע.

4 ר"ל: הוי"ה אלקים. כנוי בגי' אלקים.

6 חוזר לענין זיווג אצילות ובי"ע - אלקות ונפרדים.

7 כשהם מתחברים.

8 זיווגי האצילות.

9 במצב זה יש דברים שלא נראה בהם כבודו ית', אלא נראים כמו רע. והכבוד שמתחבר אל בחינה זו מראה שהוא באמת רק כנוי אל השם - הכבוד. וזהו בחינת היחוד של מצב האמצע - כוונות של יחוד זו"ן דאצילות. וכתוצאה מזה - שהכינוי נהפך לכבוד, אז: הכל כבודו, וזהו חיבור רישא וסופא, היינו כשהאלקות מתחבר עם שורש הנפרדים. וזהוא "גילוי היחוד".

10 לפי התחתונים (- עצם השמים ) כך נעשה התפשטות האורות (- לבנת הספיר).

11 ר"ל: ההתפשטות שלו אינו לפי כח התחתונים.

12 להלן מבואר שכל פעולה זו של ההיכלות. מתחיל אחר הנשיקין דהיכל הרצון. היינו :מקודם מתעורר היכל הרצון, ואז מאיר היכל אהבה, ומשם בהיכל זכות, ומשם ואילך נעשים פעולות התפשטות האור ע"י היכלות לבנת הספיר ועצם השמים ונוגה. ונוסף על ענין זה, יש פעולה פרטית להיכלות במקומות שונות בתפילת יוצר, והוא ענין חיבור הנפשין והרוחין.

13 ולכן היחוד נעשית שם, וכמ"ש בהמשך. משא"כ בשאר ההיכלות.

14 ראה אדיר במרום תמ"ח.

15 שילוב אדני אלקים.

16 אצ"ל: הנשמה.

17 שהוא סדר ג' דלהלן.

18 והוא סדד ב' דלהלן. וסדר הכוונה הנוספת שלפנינו, סובב על סדר ב' וג' .

19 והם הכוונות שגילה האריז"ל.