תוכן

פד) ערב ר"ח אלול שנת השל"א שלחני מורי ז"ל, למערת אביי ורבא, ושם נשתטחתי על קבר אביי זלה"ה, וייחדתי יחוד תחלה של הפה וחוטם דעתיקא קדישא, ונפלה עלי שינה ואיקץ ולא ראיתי דבר. אח"כ חזרתי ונשתטחתי פעם אחרת על קבר אביי עצמו, ויחדתי היחוד שכתוב מכתיבת יד מורי עצמו. ובהיותי מחבר ומשלב אותיות יהו"ה אדנ"י כנודע, נתערבה מחשבתי, ולא הייתי יכול לחברם, ואחדל מלחשוב בחבור ההוא, ואז נתדמה אלי במחשבתי כאלו קול אומר לי חזור בך חזור בך פעמים רבות, והייתי מחשב בדעתי לומר, הנה זהו לשון עקביא בן מהללאל אל בנו כנודע, ואז חזרתי לחשוב בחבור ההוא וגמרתיו, ואז נדמה במחשבתי, כאלו אומרים לי, אלהים יראה לו השה לעולה בני, ובאלו היו מבארים לי פירושו, והוא: כי מה שהייתי דואג על שלא הועלתי ביחוד הא' שאינו כן, אמנם הועיל והצליח לפני השי"ת, וזהו אלהים יראה לו השה וכו', ויתדמה במחשבתי כאלו היו מבארים לי, כי בפסוק הזה נרמז כל היחוד הא' שעשיתי, כי ר"ת של "אלהים "יראה "לו "השה בגימטריא מ"ו, כמנין יחוד יהו"ה אהי"ה, ור"ת "השה "לעולה "בני הוא הבל, והוא סוד הבל הפה העליון שכונתי ביחוד ההוא. ונדמה לי כאלו היו אומרים לי, בר"ת של תיבת "לו "השה "לעולה, היא הלל הזקן. ואיני מבין עניינו.