תוכן

ב) והנה אין ספק, שלא ידמה האדם, כי הצדיקים בפטירתם והיותם שוכני עפר, בטילים מן העבודה והיחוד ח"ו, כי הם מייחדים תמיד בסוד נשמתם ורותם ונפשם העולות למעלה, המייחדים חכמה עם בינה, בסוד נשמתם. ות"ת עם מלכות, בסוד רוחם. ומ"ן דידה, בסוד נפשם. ומה גם בחצי הלילה, שהוא משתעשע בסוד רוחי הצדיקים שבג"ע, כמבואר בזוהר (פרשת לך לך צ"ב ע"א) ולא עוד, אלא שגם הם מזדווגים בג"ע, ומולידים נפשות לגרים כמבואר שם, בפרשת שלח לך בריש דף קס"ח ע"ב, אלא שסוד עבודתם וייחודם בהיותם בחיים, הולכים ומתחדשים, ומוסיפים כח למעלה מידי יום ביום, ומאירים באצילות אור לאין ערך, בכל יום נוסף על חבירו, האמנם אחר פטירתם מייחדים, כאשר כבר עשוהו בהיותם בחיים, וגם הם שם מתפללים על החיים, כנודע בפרשת שמות דף י"ו ע"ב, (ובפרשת אחרי דע"א ע"א) כמו שמצינו באבות העולם, שהם מתפללים על החיים, כנודע בזוהר בפרשת שמות, ובגמרא מסכת מציעא פרק הפועלים, בעובדא דר' חייא ובניו. ומבואר שם בספר הזוהר, שאלמלא תפלת המתים, לא היו החיים מתקיימים. ואחרי שהקדמתי לך, שהם עובדים ומייחדים תמיד, בסוד רוחם ונפשותם ונשמתם, למעלה בעולם העליון, הנה כאשר ייחד האדם היחוד העליון, ויכוין לעשות כל יחוד כנגד הנוגע לו, הנוגע לנפש לנפש. והנוגע לרוח לרוח. והנוגע לנשמה לנשמה. ויכוין לדבק נר"ן של הצדיק ההוא ביחודים אלו. כל אחת בנוגע לו. וכן ידבק נפשו ורוחו ונשמתו, בנר"ן של אותו הצדיק בשעת היחוד. הנה אז בלי ספק תדבק נפשו בנפשו.