תוכן

ב) ונחזור לעניינינו, כי הנה מורי ז"ל, היה משיג בחכמתו כל איש ואיש מישראל, מקום שרשו בתורה, והיה מלמד לכל אחד ואחד, אותם הפירושים שעל התורה המתייחסים לנשמתו. ולפעמים היה מתגלה פי' פסוק אחד, ולפעמים פסוקים אחרים. וכפי הזמן והשעה, היה מתגלה בנשמת האיש ההוא, פי' פסוק מסויים, ואז היה מורי ז"ל מלמד לאיש ההוא, פי' פסוק ההוא שנתגלה אז, כפי השעה ההיא בנשמתו, והיה האיש ההוא מוציא הפסוק ההוא בשפתיו, ומכוין בפי' ההוא, ובשמות היוצאים מן הפסוק ההוא, והכל כפי הדרך המתייחס לנשמתו בדוקא, ועי"ז היתה נפשו מזדככה, בהיותה מחשבת ומהרהרה בפי' ההוא, כפי שרש נפש האדם משם. ועיקר היחודים האלה, הם טרם שישן על מטתו בהתבודדות ובכונה, ועי"כ תעלה נשמתו למעלה ותקבל הארה נוספת, ולפעמים היה אומר לו, שייחדם בקומו ממטתו, בחצות לילה האחרונה.